עיצוב סדרתי

בחרתי כמה מסדרות הטלויזיה שהרשימו אותי במשך השנים עם עיצוב הפנים שלהם, לאו דוקא בגלל שהתחברתי לאותו סגנון או לאותה תקופה, בעיקר בגלל ההצלחה, שמבחינתי נמדדת בכך שהעיצוב הופך להיות עוד דמות נוכחת בסדרה. גם הצופה שלא מורגל ( כמוני וכמו רוב המעצבים) לעקוב אחר כל פריט בחדר, לנסות לזהות תקופות ומעצבים מרגיש את נוחכות העיצוב. אז קבלו : 

• הראשונה בעיקר בגלל ההצלחה הכבירה שלה בעולם ובארץ ולדעתי גם בזכות ההשקעה המדהימה בבחירת הלוקיישנים, דמיינו: הסדרה מתרחשת בעולם לא קיים, בזמן לא קיים, בהיסטוריה לא קיימת במציאות שלא היתה ועדיין מצליחה לא לההפך לקלישאה בדיונית : 

האם ידעתם כי ארמון הפירמידה של מרן אחת משלושת הערים הגדולות בממלכת אם הדרקונים ( משחקי הכס, כמובן דא) הושפע בעיצובו ותכנונו משני פרוייקטים מאוד מפורסמים של פרנק לויד פרנק -Hollyhock House ו Ennis House 

אם תכנסו לקישורים המצ"ב לא תוכלו לפספס את הדמיון המדהים. מה שמדהים יותר זאת העובדה שהבתים אותם תכנן לויד היו ברוח הארט-נובו בעוד הארמון במשחקי הכס מצליח ללשלב את האלמטנים הללו בלי ליצור שום תחושה של שנות ה 20 של המאה ה 19  אלא הרבה הרבה יותר רחוק במציאות מדומה של יבשת לא קיימת . 

ארמון הפירמידות בסדרה 

פלר 

המקור 

• בסדרה "בנות" המתרחשת בהכי נוף ניו יורקי היפסטרי ברוקלני יש לנו הפגוה קלה כשושנה מבקרת לזמן קצר בטוקיו ומתארחת בלופט הכי צבעוני שיש,שעוצב ותוכנן על ידי Shusaku Arakawa ואתם חיבים להכנס לקישור של האתר כי העיצוב שלו פשוט מאגניבבב

אאההה והכי חשוב ? מי שרוצה להתארח ממש ממש בלופט הזה -הוא זמין ב AB&B 

הנה הקישור המיוחד עבורכם 

• גוטהאם - לקחת סדרה, המתבססת על סידרה שמתבססת על קומיקס, השמיים הם הגבול במקרה שכזה. גוטהאם היא אחת מסדרות אלו, הסדרה המתבססת על אחת מהדמויות בבטאמן ועוקבת אחר מעלליו של הבלש ג'יימס גורדון בעיר גותהאם, בימי ילדותו של ברוס ויין. 

החלטתי לבחור רק לוקיישן אחד מהסדרה שמצדיקה כתבה ענקית ( פעם). 
אחד הלוקיישנים המרשימים בסדרה הוא הפנטהאוס של ברברה קיין, ארוסתו לשעבר של גורדון. מעצבי הסדרה שלבו יחד את העיצוב ההולווידי הזוהר של שנות ה 30 עם סגנון הארטדקור הכבד. הדירה שאמורה להיות מקום מפלט מכל הזוועות בעיר למטה  מצליחה ליצור רושם של מקום חם ומגונן למרות מיקומה ( מגדל שעון כמובן ..)

• ואיך נסיים בלי דירתו האייקונית של דון דרייפר האיקוני מהסדרה האייקונית מד- מן. וואו, שעות שיכולתי להתבונן בכל פרטי הריהוט, העיצוב, הצבעים, הבגדים, הדיוק של הנצחת התקופות בסדרה. סדרה שמתפרשת על פני כמה תקופות ואין לנו צורך בשום לוח שנה על מנת לזהות אותן. 

הדירה בה מתגורר דון עם אשתו החדשה והצעירה, שונה מאוד מביתו הקודם. זאת דירה אופיינית לשנות ה 60 של אמריקה ( בעיקר החוף המזרחי ) 
מעצבי הדירה נעזרו  בספרה האגדי של מעצבת הפנים בטי פאפיס  Interior Decoration A to Z    ו  Decoration U.S.A., -   Jose Wilson and Arthur Leaman. 


אבל לפני-התנחתא קצרה עם השיר המסיים את סידרה  סרטון פרסומת לחברת קוקה-קולה 

טוב, עם מה נתחיל... הצבעים... אוי הצבעים : כחול בשילוב של קורלים למנהם ( שזאת הגדרה לצבע לא ממש מוגדר שהוא בין כתום לורוד לחום..)
ואכן שנות ה 60 התאפינו בצבעים "ארציים" מהאדמה ( שנות ה 50 היו פסטליים יותר)
שימו לב לחלון המפריד בין המטבח לחלל המגורים שאפיין את מטבחי שנות ה 60.  קרוסלת התבלינים? כלי הזכוכית . אתם חייבים לבקר לפחות באחד מהאתרים בהם נרכשו חלק מהאביזרים לסט המטבח והדירה : 
http://pasadenaantiquecenter.com/

לא יכולתי להשאיר אתכם בלי אריחי המטבח החומים שהופכים להיות טפט על דלת ההזזה ( ועוד מעט תראו אותו שולט גם בסלון ובטקסטיל)  ואל תפספסו את המקרר החום! כמובן !
יחד עם זאת נתן לנבחין גם בכל מוצרי החשמל המשוכללים ביותר לאותה תקופה  ( בלנדר, תנור בילד אין בשנות ה 60!מסחטת מיץ חשמלית, מדיח כלים ) ושילוב הכרחי של נירוסטה בכיור, תנור ומדיח.

פינת האוכל מוכרת לכם? כמובן, ההשראה הדנית שבשנת 2016 מקבלת עדנה מחודשת נמצאת גם פה בחדר האוכל של שנות ה 60, כבר אז ריהוט זה נחשב כרטרו שכן זהו רהוט קלאסי של שנות ה 30-40.  שימו לב לשולחן האוכל, לכסאות וכמובן למזנון הבלתי נמנע - כולם דנים .
שטיח השאגי בגוון הכתמתם חום כמובן , שימו לב להדפס שעל הקיר והטפט הבלתי נמנע בטקסטורת הטקסטיל ( ושום מילה על קרניז התקרה עם התאורה השקועה שיש אנשים שעדיין לא חושבים שבית יהיה מעוצב בלעדהם) 
רק ככה שיהיה לכם ברור שכל הפריטים האלו נרכשו בחנויות אמיתיות..( זאת אומרת לא חנויות של אביזרי תפאורה וכו) 
 הרהוט הדני 
השטיח 
הטפטים 

לסיום 2 זויות מחדר המגורים :
את הטפטים והוילונות כבר בחנו ( אני ממש אוהבת את סט האריחים, טפט, וילון)
שטיח מקיר לקיר - ברור
הרהוט הדני נוכח גם פה - משתלב נהדר  עם מכשיר הטלויזיה ( לא מסך, לא - מכשיר) , קרניז מונמך, אח עם בריקים, תאורה שקועה לצד גופי תאורה בעיקר שולחניים.
הספות בקווים המאוד ישרים עד נוקשים, כורסאת הטלויזה השחורה שהיתה מעין סמל סטטוס בכל זלון אמריקראי ( לא סתם בארץ נקראת הרשת -אמריקאן קומפורט)
חדי העין ישימו לב לפינת הישיבה שבמרפסת. 

גינות עירוניות | להוריק מקנאה

ערים לא ממש מצטיינות בכל הקשור לצמחים.  אם הצלחנו לשמור על עציץ קטן של בזיליקום או אורגנו אנו מרגישים ממש מוצלחים. 
אז הנה כמה צילומים של גינות עירוניות שאהבתי - יעשו לכם חשק לאיזו מרפסת או אפילו גג קטן שלא לדבר על חצר אחורית נסתרת.
הסוד בגינון עירוני הוא להתאים את הצמחייה לתנאים שיש לנו ולא להפך. 

photography by LONNY

 גג בברוקלין שהפך לגינה אמיתית עם דשא אמיתי וכל השאר. 

photography by YAHOO 



גינה פנימית בבנין בווסט וויליג' עושה את החיים במנהטן לכל כך הרבה יותר כפריים. 

photography by VOGUE LIVING 



שילוב מושלם של בריקים על קירות גבוהים, גרם מדרגות ספירלי מברזל והמון ירוק - מושלם 

photography by DIYANDMAG.COM VISIT


נכון שזאת רק מרפסת עירונית קטנה, אבל עם הרצוף הנכון ,כריות נוחות והמון ירוק ואנחנו בחלום 

photography by DROP DEAD GORGEOUS DAILY

גם גג בטון בבנין חדש ומנוכר יהפך לפינה נעימה עם רצפת עץ ופרגולה מעץ.

photography by REMODELISTA

מי שגר פה, לדעתי, כבר מזמן שכח שהוא מתגורר בעיר 

photography by WOONBLOG.TYPEPAD.COM

גינת גג דו -מפלסי - גונגל עירוני. 

photography by WHOME.IN

חצר אחורית קטנה, מחופה בקירות גבוהים,מעניקה לנו את הגינה המושלמת שמתאימה אפילו לתל אביב שלנו. 

ח

hotography by DE DUJES / SFGIRLBYBAY 


כל דירה עירונית המגיעה עם בריכה ומסביבה דק משופשף ועצים גבוהים להצללה היא פשוט זכייה בלוטו 

photography by DECOR MAG


עדנית ענקית מקיר לקיר נותנת את האפשרות לשתול, החל מעצים ועד לשתילים שונים וגדולים. 

photography by ETC-ALLTHEREST.BLOGSPOT.COM

אילן צמח בברוקלין : גינה ברוקלינית עם עצים ושיחים הצומחים פראי על גדר ברזל ואריחים רופפים . 

photography by RICHARD FELBER

הגרסה העירונית "לסוד הגן הנעלם"  עם שער הברזל הכבד . 

photography by DESIRETOINSPIRE.NET

Quote #6 – Daniel Libeskind

Daniel Libeskind

Daniel Libeskind,  (born May 12, 1946, Łódź, Poland), Polish American architect known for introducing complex ideas and emotions into his designs.

Libeskind first studied music at the Łódź Conservatory, and in 1960 he moved to New York City on a music scholarship. Changing his artistic aims after arriving, he began to study architecture under John Hejduk and Peter Eisenman at Cooper Union. After receiving a master’s degree in the history and theory of architecture from the University of Essex, England (1972), he became known as an academic, especially for his time teaching at the Cranbrook Academy of Art (1978–85) in Bloomfield Hills, Michigan.

Libeskind’s international reputation as an architect was solidified when in 1989 he won the competition to build an addition to the Berlin Museum that would house the city museum’s collection of objects related to Jewish history. Despite a decade of opposition through local politics, the building itself was completed in 1999 and opened as a museum in 2001. Libeskind, who lost most of his family in the Holocaust, worked to convey several levels of meaning in the building. The base of the complex runs in a broken, zigzag pattern, creating a floor plan that resembles the Star of David, which Jews were forced by the Nazis to wear displayed prominently on their clothing. Throughout the length of the museum runs a space known as the Void, which is a path of raw, blank concrete walls. Visitors can see the Void, but they cannot enter it or use it to access other parts of the museum; in this way it suggests both notions of absence and paths not taken. Angular slices of window allow light that creates a disorienting, almost violent feeling throughout the structure, while at the same time an adjacent sculpture garden creates a sense of meditative silence. Because the spatial experience is so powerful, many felt that the building might better serve as a memorial without any installations. Controversy swirled over this proposal until, in 2000–01, Libeskind remodeled the building somewhat to facilitate its museum function.

On the basis of the recognition he earned for this project, Libeskind received a number of museum commissions in the late 1990s and early 21st century, including the Imperial War Museum North (1997–2001) in Manchester, England. In 2003 Libeskind won an international competition to rebuild the World Trade Center site in New York City. During the competition phase, much debate arose over whether a new, taller structure should be built or the site left untouched as a form of memorial. Libeskind’s plan thoughtfully addressed both these visions, combining a glass tower, designed to be the tallest in the world, with open memorial gardens that represent the “footprints” of the two fallen towers. His design was praised by both the architectural community and the general public, but commercial and safety concerns ultimately overrode the original design. Still further political and practical considerations influenced the redesign of the tower until all that remained of Libeskind’s vision was the overall height of the building: 1,776 feet (540 metres), a reference to the year in which the Declaration of Independence was approved by the U.S. Continental Congress.

Libeskind continued to be sought after for Jewish projects. Among these were the interior of the Danish Jewish Museum (completed 2003) in Copenhagen, a glass courtyard (completed 2007) for the Jewish Museum in Berlin, and the Contemporary Jewish Museum (completed 2008) in San Francisco. He was also tapped for a variety of art museum buildings—including the Michael Lee-Chin Crystal (completed 2007), an extension of the Royal Ontario Museum in Toronto; and the Frederic C. Hamilton Building (opened 2006), an extension of the Denver Art Museum—and many other structures.

John Zukowsky

נגה, נחמה, סגולה, רוחמה ושאר הבנות

אני אוהבת היסטוריה.
אני אוהבת את תל-אביב בעיקר את הדרום-זה שעדיין לא נטרף על ידי כרישי נדל"ן מזהי פוטנציילים. גרתי בדרום העיר שנים רבות, אני חושבת שהייתי האימא היחידה שהסתובבה עם עגלה ונכנסה לחנויות ברגים ובתי מלאכה. כמובן שהיום המצב שונה ואזור הדרום מלא בתי קפה היפסטרים וילדים רכים ממלאים את הככרות בקולות צהלה. כשאני גידלתי פה ילדה הייתי הולכת למרכז סוזאן דלל על מנת להרגיש קצת פחות דרום העיר. 

חלק משורשי העבותים ורבי הדורות נמצאים בדרום תל אביב: סבא של אמי עלה לישראל בשנת 1875 ליפו ומאוחר יותר נוה צדק. אני מאמינה כי חלק מאהבתי לדרום העיר טמונה בשורשים אלו.
מצרפת פיסת מידע קטנה על ההיסטוריה המשפחתית שלי: 
כן כן זה סבא של אימא שלי (שנקראת על שם אשתו- מרגלית) והוא היה נגר אומן ובעל מפעל רהיטים ורהיטיו פארו בתי כנסת בכל הארץ  ובביניני היקב בראשון לציון וכל זה לקוח מהספר "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו" מאת דוד תדהר. ואני מאוד גאה בשורשי אלו שחלקם מין הסתם טמונים אצלי בגנים שהפכו אותי לקצת אומנית קצת אמנית קצת בעלת מלאכה קצת מעצבת הרבה בעלת דמיון ( סב סבי מצדה השני של אמי היה צורף אז..)

קישור לאינצקלופדיה 

ואחר כך נולדו לו תאומים : יעקוב שהיה סבי ותאומתו מרים שהתחתנה עם אבנר שלוש (הנה פה) וכמובן גם סיפור האהבה שלהם יכול לשמש תסריט( נערה צעירה ממשפחה אשכנזית שמתאהבת ב-לא עלינו בחור ממשפחה מזרחית ...בשלב מסויים עברה המשפחה לפתח תיקוה ומרים ואבנר היו נפגשים בסתר לאחר שהיו הולכים ברגל מפתח תיקוה לתל אביב ולהפך על מנת להיפגש) 
טוב אני יכולה להפליג בסיפור זה שעות ..

אז לעיניננו : 

כשסיון חברתי היקרה והצלמת המהממת ( בדיחה פרטית1#) אמרה לי שהיא מחפשת לוקיישן לצילומים שהוזמנו על ידי מאגזין אנגלי על אזור מתעורר בתל אביב -אמרתי לה שהולכים לצלם בנגה. 

סיון מצלמת בנגה 

למה נגה? כי נגה עדיין טמונה מוחבאת בתוך אזור מוסכים ובתי מלאכה קטנים,אז מהר לפני שגם היא תהפך לאתם יודעים מי. 

כי נגה משלבת בתוכה לפחות 4 סגנונות אדריכלות שעושים לי את זה ( נחשו אלו? תשובה בסוף הפוסט) 

חלק מסגנונות האדריכלות באזור 

כי לנגה יש שם מדליק ושמות הרחובות שלה הן השמות של כל הסבתות והדודות שלי.

כי בנגה יש חנויות וסטודיום קטנים ומעוצבים ולא פלצנים וסנובים עם אנשים חברותיים שלא ישר אומרים "לא לצלם" אלא שואלים אם אנחנו מקורס צילום ( בדיחה פרטית2#)

ברוקנט

La'Studio

שלי דהרי 

נעמי מערבי 

כי נגה ( אמרה סיון) מזכירה את נוליטה הניו יורקית- והיא יודעת היא גרה שם. 

נוליטה -מנהטן -ניו יורק 

כי בנגה יש אחלה בתי קפה ואף מסעדה...עם אוכל ( טוב לדיאטה) ומדרכות פנויות  מכסאות שלא צריך ללכת על הכביש כמו באתם יודעים איפה

CafeliX

קזינו סן-רמו 

כי בנגה עדיין יש בינינים מספיק מוזנחים שכל קיר שלהם הוא עולם ומלואו וכל חצר פנימית היא עולם ומלואו וחצי.

כי בנגה יש ככרות כמו בארופה עם מזרקות קטנות ( ושם של בית קברות -אבל נותר- ראה ככר סגולה ) וכשהולכים שם בסתיו או בחורף רוצים לזרוק לשם מטבע ולבקש משאלה.



כי יחד עם כל מה שכתבתי למעלה נגה היא במרחק יריקה מהרצל, סלמה, שדרות ירושליים, שוק הפשפשים, הים ( טוב זה לא פייר בתל אביב הכל קרוב לים)

אפילו ירוק מטופח יש פה -אולם התצוגה של קסטיאל 

יש גם צבע פה -קסטיאל 

אז אם ממש בא לכם לנגב חומוס, לתקן ת'מכונית, להיות תייר בשוק או ללכת ברגל לתחנת דלק כי אתה נתקע, שוב, בלי דלק ( בדיחה פרטית3#) אין לך שום בעיה.

קצת ליד בסלמה -חדרים 

כל הצילומים בפוסט: סיון אסקיו שחונכת אתר חדש -אז כנסו 

שכנעתי אתכם?

והסגנונות?

• אקלקטי
• עותומני
• טמפלרי 
• באוהאוס 

ומבטיחה לכתוב על כל אחד מהם



אשמח לתגובות, שאלות, פרגונים ומילה טובה - מרב

לופט תעשייתי ואקלקטי בברוקלין

למעצבת אלינה Preciado  יש כשרון למצוא יופי  בכל מקום . היא מבלה את רוב זמנה בנסיעות למקומות כמו הודו, ספרד, יפן והמזרח התיכון, מחפשת מוצרים  לעסק שלה,  Dar Gitane. דאר בערבית -בית, ז'יטאן- בצרפתית צוענית. 

Preciado  מתגוררת בלופט במבנה תעשייתי 1890 בברוקלין, ניו יורק,שבו ישן וחדש מתערבבים. 

בקצרה:
המעצבת מתגוררת בלופט זה עם 2 חתוליה.
הלופט ממוקם בשכונת פורט גרין בברוקלין ניו-יורק
בלופט חדר שינה אחד וחדר רחצה אחד והוא משתרע על שטח של 190 מ"ר

כל הריהוט בחלל העבודה נשאר מהבעלים הקודמים, הסיבה שהם לא נלקחו היא ,מין בסתם, משקלם העצום. הם בנויים מברזל יצוק ונראה כי מעולם לא זזו ממקומם, אומרת המעצבת. 

חדר השינה תוכנן בצורה כזאת שקיר שלם הוא בעצם וילון שניתן להפרדה ופרטיות או פתיחה והכנסת אור. 

חלל הארוח ענק וגבוה וגם החלונות הרבים לא מהווים בידוד רב, תנור העץ בעל ההספק העצום מצליח לחמם את כל החלל, הארובה החיצונית מאפשרת אש חיה, Preciado נוהגת לשרוף בתנור עצי הדרים שנותנים ניחוח נעים. 

אחסון הוא דבר בעייתי בכל דירה בעיר ניו-יורק ולכן חדר השינה תוכנן בצורה כזאת שחלקו העליון ישמש בעצם מעין מחסן. 

ספת וינטא'ג מעור -1960 - וסולם שנמצא במפעל ישן ברקע 

הצילומים באדיבות   Chris Dorsey