פוסט קצת אישי ליום כיפור ובהמשכו המלצה לשלושה ספרים שיעשו לי את יום הכיפור הזה.
עבורי יום כיפור תמיד יהיה מלחמה, מבקשת מחילה מראש מכל אותם קוראים שעבורם היום הזה הוא יום אחר, קדוש, אפוף קסם ולבן.
יש לי זיכרונות עמומים מבית הכנסת הגדול בפתח תיקווה, שם לסבי היה מקום קבוע, זיכרונות המלווים בעיקר בריחות של דפים ישנים של ספרי תפילה וטבק ההרחה שסבי היה שומר בין דפי הספר, הטבק שהיה מכתים את הדפים, את קצוות האצבעות וגורם לי להתעטשויות שרשרת כל פעם שסבי היה מפתה אותי להסניף אותו.
 |
| מאוסף הגלויות שאבי שלח לנו במלחמה |
ואז נגמרו הזכרונות ומאז 1973 יום כיפור תמיד ישמר לי בזכרון כאותו יום : כמו בכל יום כיפור היינו הולכים ברגל לבית דודי בשכונת מחנה יהודה , אנחנו הילדים היינו מתרוצצים ברחובות השכונה. נשמעת אזעקה וכל הגברים, בן רגע נעלמו, כמו בסצנה של הארי פוטר, גיוס כללי, נשארנו רק אנחנו הילדים והנשים.
יום כיפור תמיד יהיה בשבילי מלחמה, אנחנו הילדים צובעים את פנסי הרכבים בגואש כחול, יום כיפור זה הרכב שעובר למטה עם רמקול גדול ופוקד על הדירה בקומה 5 לכבות את האורות , יום כיפור תמיד יהיה בשבילי המרוץ המטורף במדרגות והישיבה במקלטים. יום כיפור עבורי הן הגלויות מאבי שאני שומרת כבר 40 שנה.
 |
| אבי כותב לנו על המקלחת שבה סיים סבון שלם..באחת מההפוגות בקרבות |
אז עבורי כל יום כיפור כשברדיו מודיעים מתי נפסקת תנועות הרכבות והאוטובוסים -עבורי זאת קריאה לרדת למקלטים.
אז זהו -אני לא צמה ביום כיפור, אני עושה חשבונות נפש, אני חושבת, אני תוהה, אני מחפשת תשובות, אני חוקרת בנבכי נשמתי, מוחי וליבי בודקת מה אוכל לעשות טוב יותר בשנה הקרובה, ומאז שאני עצמאית ואין לי הרבה רגעים לנשום אני משתדלת לקרוא.
והכיפור הזה יש באמתחתי שלושה ספרים שהכנתי לי.
בשבוע שעבר יצרתי קשר עם מרב הבעלים של הוצאת הספרים "אסיה" על מנת לרכוש את הספר "וואבי-סאבי" , מי שמכיר אותי יודע שאני משתדלת ליישם את יסודות הוובי-סאבי בעבודתי, הגעתי לביתה של מרב וללולא הייתי צריכה להגיע לפגישה, הייתי מבלה אצלה זמן ניכר.
וואבי-סאבי הוא שמה של פילוסופיה יפנית עתיקה, תשתית רעיונית המציעה, בין היתר, דרך חדשה ומעוררת השראה לעצב את הבית ואת החיים. בבסיס הפילוסופיה הזאת, שמקורה בטקס מזיגת התה היפני, שלוש הנחות יסוד: הדברים כולם מתכלים, הדברים כולם פגומים, הדברים כולם אינם גמורים. וואבי-סאבי הוא תמצית האסתטיקה היפנית, זו אסתטיקה של הפגום, המוגבל והשרוט. וואבי-סאבי מייצג את ההפך הגמור מהאידיאל המערבי לפיו היופי הוא מרהיב, מושלם ונצחי. וואבי-סאבי הוא היופי של המינורי, הארעי והחבוי. בכל הקשור לעיצוב הבית ולסגנון חיים, הכוונה היא לתפישה המעריכה את מה שאינו מעוצב בקווים נקיים, רהוטים ושלמים, ההפך מן המשוכפל והדיגיטלי. וואבי-סאבי מתגלם בחומרים טבעיים, בבד דהוי, ברהיט סדוק ולא מהוקצע ובכיסא לא משויף. אי-אפשר לקנות את זה בקניון – וואבי-סאבי הוא אורח חיים, מצב נפשי. זו האמנות המעודנת של לחיות בשלום עם עצמנו ועם סביבתנו
מבטיחה לחזור לשם, יש שם כל כך הרבה ספרים שאני רוצה לקרוא!
אבל..יצאתי משם עם עוד ספר בהמלצתה החמה של מרב ( אחוות המרביות בלי היוד -כן, כן יש אחוה כזאת)
בשבח הצללים, חיבורו המהולל של ג'וּנְאִיצִ'ירוֹ טַנִיזַקִי (1965-1886), מגדולי הסופרים של המאה העשרים, פורסם בשנת 1933, טניזקי פורש את השקפתו האישית על האסתטיקה היפנית. הוא כותב על עיצובם של החדר המסורתי, כלי כתיבה ואוכל, ואף על עיצובו של בית השימוש האידיאלי. בסגנונו העשיר והאסוציאטיבי הוא מתאר את ייחודה של תרבות שמעדיפה צללים ואפלה, אך אלו נסוגים בפני אור החשמל המודרני החודר לכל פינה.
הספר השלישי מתחבר לי למלחמת יום כיפור בדרך כזאת או אחרת : "ספר התה" של אוקאקורה קאקוזו בתרגומו של יורם קניוק, בהוצאת עופר איילים : ההוצאה הוקמה לזכרו של עופר איילי שנפל במלחמת יום הכיפורים והוא בן 23
ספר "ספר התה" יצא לאור ב-1956 בארה"ב והיכה גלים בזכות הצגת תפיסת העולם הטאואיסטי של המזרח (סין, יפן) והצגת ראי (לא מחמיאה, בלשון המעטה) למערב, הכה שונה.
יורם קניוק תרגם את הספר ב1995 ובהקדמה הוא כותב – "הופעת כרך צנוע זה הוא הנאה מיוחדת בשבילי. אני מקווה שתאהבו אותו. יפאני הוא לא רק סובארו או חרקירי, אלא גם המיסטיקה של צלוחיות הקרמיקה המשוחות בלאכה עדינה, שזירת-הפרחים וחדרי-התה הצנועים והקסומים, המתוארים ב"ספר התה".
הספר דן בפנים השונות של ה"תאיזם" שצמח מתוך התאואיזם. מתוך הספר - "תאיזם- חכמת-התה. חכמת- התה היא פולחן המושתת על הערצת היפה הקיים בתוככי העובדות השפות של הקיום היומיומי. היא מחדירה טוהר ותואם – הרמוניה – את המסתורין שבנדיבות הדדית, את הרומנטיקה של הסדר החברתי. במהותה, זאת סגידה לפגום, כמו גם ניסיון מעודן להשיג דבר-מה אפשרי בתוך הדבר הבלתי-אפשרי שאנו מכירים כחיים.
הפילוסופיה של התה אינה רק אסטטיקה במובנו המקובל של המונח, כי בה בעת היא מבטאת, יחד עם מוסר ועם דת, את מלוא השקפתנו על אדם ועל טבע. היא היגיינה, באשר היא משליטה ניקיון; היא כלכלה, מפני שהיא מציגה נוחות בפשטות, יותר מאש במורכב וביקר; היא גיאומטריה מוסרית, היות שהיא מגדירה את חוש המידה שלנו כלפי היקום. היא מייצגת את רוחה האמיתית של דמוקרטיה מזרחית, בכך שהיא הופכת את כל נאמניה לאריסטוקרטים בטעמם."
זהו -אני מתחילה את יום הכיפורים שלי
