‏הצגת רשומות עם תוויות פריס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פריס. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 26 בדצמבר 2014

Quote #7 – Le Corbusier





Architect, Artist (1887–1965)

NAME  Le Corbusier
OCCUPATION Architect, Artist
BIRTH DATE  October 6, 1887
DEATH DATE  August 27, 1965
EDUCATION  École des Arts Décoratifs at La Chaux-de-Fonds
PLACE OF BIRTH  La Chaux-de-Fonds, Switzerland
PLACE OF DEATH  Cap Martin, France

Le Corbusier was a Swiss-born French architect who belonged to the first generation of the so-called International school of architecture.

QUOTES
“I prefer drawing to talking. Drawing is faster, and leaves less room for lies.”
—Le Corbusier
Synopsis

Le Corbusier was born Charles-Edouard Jeanneret-Gris in Switzerland on October 6, 1887. In 1917, he moved to Paris and assumed the pseudonym Le Corbusier. In his architecture, he chiefly built with steel and reinforced concrete and worked with elemental geometric forms. Le Corbusier's painting emphasized clear forms and structures, which corresponded to his architecture.

Early Years

Born Charles-Edouard Jeanneret-Gris on October 6, 1887, Le Corbusier was the second son of Edouard Jeanneret, an artist who painted dials in the town’s renowned watch industry, and Madame Jeannerct-Perrct, a musician and piano teacher. His family's Calvinism, love of the arts and enthusiasm for the Jura Mountains, where his family fled during the Albigensian Wars of the 12th century, were all formative influences on the young Le Corbusier.

At age 13, Le Corbusier left primary school to attend Arts Décoratifs at La Chaux-de-Fonds, where he would learn the art of enameling and engraving watch faces, following in the footsteps of his father.

There, he fell under the tutelage of L’Eplattenier, whom Le Corbusier called “my master” and later referred to him as his only teacher. L’Eplattenier taught Le Corbusier art history, drawing and the naturalist aesthetics of art nouveau. Perhaps because of his extended studies in art, Corbusier soon abandoned watchmaking and continued his studies in art and decoration, intending to become a painter. L’Eplattenier insisted that his pupil also study architecture, and he arranged for his first commissions working on local projects.

After designing his first house, in 1907, at age 20, Le Corbusier took trips through central Europe and the Mediterranean, including Italy, Vienna, Munich and Paris. His travels included apprenticeships with various architects, most significantly with structural rationalist Auguste Perret, a pioneer of reinforced concrete construction, and later with renowned architect Peter Behrens, with whom Le Corbusier worked from October 1910 to March 1911, near Berlin.

Early Career

These trips played a pivotal role in Le Corbusier’s education. He made three major architectural discoveries. In various settings, he witnessed and absorbed the importance of (1) the contrast between large collective spaces and individual compartmentalized spaces, an observation that formed the basis for his vision of residential buildings and later became vastly influential; (2) classical proportion via Renaissance architecture; and (3) geometric forms and the use of landscape as an architectural tool.

In 1912, Le Corbusier returned to La Chaux-de-Fonds to teach alongside L’Eplattenier and to open his own architectural practice. He designed a series of villas and began to theorize on the use of reinforced concrete as a structural frame, a thoroughly modern technique.

Le Corbusier began to envisage buildings designed from these concepts as affordable prefabricated housing that would help rebuild cities after World War I came to an end. The floor plans of the proposed housing consisted of open space, leaving out obstructive support poles, freeing exterior and interior walls from the usual structural constraints. This design system became the backbone for most of Le Corbusier’s architecture for the next 10 years.

The Move to Paris

In 1917, Le Corbusier moved to Paris, where he worked as an architect on concrete structures under government contracts. He spent most of his efforts, however, on the more influential, and at the time more lucrative, discipline of painting.

Then, in 1918, Le Corbusier met Cubist painter Amédée Ozenfant, who encouraged Le Corbusier to paint. Kindred spirits, the two began a period of collaboration in which they rejected cubism, an art form finding its peak at the time, as irrational and romantic.

With these thoughts in mind, the pair published the book Après le cubisme (After Cubism), an anti-cubism manifesto, and established a new artistic movement called purism. In 1920, the pair, along with poet Paul Dermée, established the purist journal L’Esprit Nouveau (The New Spirit), an avant-garde review.

In the first issue of the new publication, Charles-Edouard Jeanneret took on the pseudonym Le Corbusier, an alteration of his grandfather’s last name, to reflect his belief that anyone could reinvent himself. Also, adopting a single name to represent oneself artistically was particularly en vogue at the time, especially in Paris, and Le Corbusier wanted to create a persona that could keep separate his critical writing from his work as a painter and architect.

In the pages of L’Esprit Nouveau, the three men railed against past artistic and architectural movements, such as those embracing elaborate nonstructural (that is, nonfunctional) decoration, and defended Le Corbusier’s new style of functionalism.

In 1923, Le Corbusier published Vers une Architecture (Toward a New Architecture), which collected his polemical writing from L’Esprit Nouveau. In the book are such famous Le Corbusier declarations as “a house is a machine for living in” and “a curved street is a donkey track; a straight street, a road for men.”

Citrohan and the Contemporary City

Le Corbusier’s collected articles also proposed a new architecture that would satisfy the demands of industry, hence functionalism, and the abiding concerns of architectural form, as defined over generations. His proposals included his first city plan, the Contemporary City, and two housing types that were the basis for much of his architecture throughout his life: the Maison Monol and, more famously, the Maison Citrohan, which he also referred to as “the machine of living.”

Le Corbusier envisioned prefabricated houses, imitating the concept of assembly line manufacturing of cars, for instance. Maison Citrohan displayed the characteristics by which the architect would later define modern architecture: support pillars that raise the house above the ground, a roof terrace, an open floor plan, an ornamentation-free facade and horizontal windows in strips for maximum natural light. The interior featured the typical spatial contrast between open living space and cell-like bedrooms.

In an accompanying diagram to the design, the city in which Citrohan would rest featured green parks and gardens at the feet of clusters of skyscrapers, an idea that would come to define urban planning in years to come.

Soon Le Corbusier’s social ideals and structural design theories became a reality. In 1925-1926, he built a workers’ city of 40 houses in the style of the Citrohan house at Pessac, near Bordeaux. Unfortunately, the chosen design and colors provoked hostility on the part of authorities, who refused to route the public water supply to the complex, and for six years the buildings sat uninhabited.

The Radiant City

In the 1930s, Le Corbusier reformulated his theories on urbanism, publishing them in La Ville radieuse (The Radiant City) in 1935. The most apparent distinction between the Contemporary City and the Radiant City is that the latter abandoned the class-based system of the former, with housing now assigned according to family size, not economic position.

The Radiant City brought with it some controversy, as all Le Corbusier projects seemed to. In describing Stockholm, for instance, a classically rendered city, Le Corbusier saw only “frightening chaos and saddening monotony.” He dreamed of “cleaning and purging” the city with “a calm and powerful architecture”; that is, steel, plate glass and reinforced concrete, what many observers might see as a modern blight applied to the beautiful city.

At the end of the 1930s and through the end of World War II, Le Corbusier kept busy with creating such famous projects as the proposed master plans for the cities of Algiers and Buenos Aires, and using government connections to implement his ideas for eventual reconstruction, all to no avail.

יום שישי, 12 בדצמבר 2014

Quote #2 – Renzo Piano





http://www.rpbw.com/


Biography


Renzo Piano was born in September 1937 in Genoa, the ancient Italian port on the Mediterranean. 

He studied in Florence and in Milan, where he worked in the office of Franco Albini and experienced the first student rebellions of the 1960s.
Born into a family of builders, frequent visits to his father Carlo’s building sites gave him the opportunity to combine practical and academic experience.
He graduated from the Politecnico University in Milan in 1964. From 1965 to 1970, he combined his first experimental work with his brother Ermanno together with numerous trips to Great Britain and the United States. 

In 1971, he set up the Piano & Rogers office in London with Richard Rogers. Together they won the competition for the Centre Pompidou and he subsequently moved to Paris.
From the early 1970s to the 1990s, he worked with engineer Peter Rice, sharing the Atelier Piano & Rice from 1977 to 1981. 

In 1981, the Renzo Piano Building Workshop (RPBW) was established, and it currently has a staff of 150 and offices in Paris, Genoa and New York.
RPBW has designed buildings all around the world: the Menil Collection in Houston, the terminal for Kansai International Airport in Osaka, the Fondation Beyeler Museum in Basel, the Jean-Marie Tjibaou Cultural Centre in New Caledonia, Potsdamer Platz in Berlin, the redevelopment of the Genoa harbour, the Auditorium “Parco della Musica” in Rome, the Nasher Sculpture Center in Dallas, the extensions of the High Museum of Art in Atlanta and the Morgan Library in New York, the Maison Hermès in Tokyo, the New York Times headquarters, the California Academy of Sciences in San Francisco, the Modern Wing of the Art Institute of Chicago, the rehabilitation of the Ronchamp site, the expansion of the Los Angeles County Museum of Art and the Isabella Stewart Gardner Museum in Boston. 

Recognition of his achievements has included awards such as the RIBA Royal Gold Medal for Architecture in 1989, the Praemium Imperiale in Tokyo in 1995, the Pritzker Architecture Prize in1998, and the AIA Gold Medal of the American Institute of Architects in 2008. 

Some of his most important current projects include the redevelopment and enlargement of the Fogg Museum in Cambridge (Massachusetts), the Whitney Museum of American Art and the Campus of Columbia University in New York, an expansion of the Kimbell Art Museum in Forth Worth, the London Bridge Tower in London, the Tower San Paolo in Turin, the Stavros Niarchos Foundation Cultural Center in Athens and the Botin Art Centre in Santander, Spain. 

Married to Milly, he lives in Paris and has four children: Carlo, Matteo, Lia and Giorgio.

יום שלישי, 2 בדצמבר 2014

פריס מודרנית קלאסית ומתוקה



פריס, חורף, גשם וספל שוקולטה חם. ככה אני מפנטסת לי את פריס בפעם הבאה כשהגיע לשם.
בנתיים ? כותבת פוסט משותף עם חברתי היקרה שרון היינריך אלופת המתוק של פריס. את שרון הכרתי בביקורי האחרון בפריס במרץ 2014, שרון היתה עסוקה אז בצילומים לספרה החדש "הפטיסרי הטובות בפריס" ( אפשר להצביע לו בתחרות טיים האוט)  שרון מתגוררת בפריס וגם עורכת סיורים קולינרם בעיר בהזמנה. אז לא פלא שאם יש מומחה בתחום זאת היא ללא ספק. שרון ואני החלטנו לעשות טוויסט קטן ולכתוב על כמה מהפטיסרים המעוצבים בעיר ( חלק מזערי מהן חייבת לציין) 
אז עד שאשתה שוקולטה מול האייפל ביום מושלג -הנה כמה מקומות שווים ביקור. 

כל הצילומים בפוסט שייכים לשרון היינריך 


LADUREE

צבעי הפסטל מתאימים גם לתקופה המקורית בה הוקם המקום וגם להיום 

אחד המקומות הקלאסים והותיקים בפאריס שגם שמר על עיצוב הפנים הקלאסי אך יחד עם זאת החכים ועשה והוסיף את הטוויסט הכו חשוב -טוויסט ההומר : שימו לב לשטיח המנומר המחפה את הרצפה -לא צריך יותר מזה על מנת להשאר מעודכנים ועדיין קלאסיים.

שמירה על העיצוב הקלאסי יחד עם השטיח המנומר והכסאות הירוקים - אין מה להוסיף -עיצוב במיטבו 

בין בתי האופנה הנוצצים וחנויות התכשיטים היוקרתיות ברחוב רויאל, בין
כיכר המדלן לכיכר הקונקורד, יש גם סלון דה תה אחד. 

ב־1862 פתח האופה לואי ארנסט לָאדוּרֶה (Louis Ernest Ladurée) מאפייה צנועה. לימים ייוודע השם לאדורה בעולם כולו כאחד 
השף־פטיסיירים המובילים, ולחנות יהיו סניפים רבים מחוץ לצרפת - מלונדון וניו יורק ועד טוקיו וריאד - שורה של בתי קפה, פטיסרי, חנויות 
אקססוריז ומותג שוקולד, אבל ב־1862 לא הייתה זו אלא מאפייה. ממש באותה שנה הונחה אבן הפינה למוסד פריזאי חשוב אחר : האופרה גרנייה. בזכותה 
הפך אזור המדלן הסמוך למרכז עסקי חשוב ביותר, ובו התמקמו מיטב המותגים היוקרתיים של המאה ה־19.


דלפק המכירה שומר על הקלאסי והרצינות בה מתיחסים הצרפתים למקרונים שלהם - רק טקס המכירה שווה כל יורו 

אמנם כשהמקום הוקם היה מאפייה צנועה בלבד, אך ללא ספק המקום מעוצב עם אלמנטים רבים מסגנון הרוקקו ששלט במאה זאת : צבעי הפסטל, המפתחים המקושתים והמקושטים וההידור המוגזם מה.


בביקור הבא בפריס - לא לשכוח 

LADURÉE ROYALE

16-18 rue Royale



LA PATISSERIE DES REVES


הפונט הורוד של הלוגו נותן את הטוויסט העיצובי 

מי שיודע צרפתית מבין את פרוש השם ומי שלא:  פטיסרי החלומות.

להכנס למקום ולהרגיש עליסה בארץ הפלאות יחד עם הלו קיטי ובואו נוסיף לזה את צ'רלי בממלכת השוקולד והבנתם את האוירה. 

 הצבע הורוד שולט הן בלוגו והן בבוטיק עצמו, כל פטיסרי מאוחסן כמו תכשיט בתוך פעמון זכוכית שמעבר לתפקיד השמירה על היצירה בתנאים אופטימלים הם גם נותנים לנו את התחושה כאילו נכנסנו לסניף יוקרתי של טיפני. 

עץ, זכוכית ונירוסטה -אוירה סטרילית שנשברת על ידי הורוד 

החומרים השולטים במקום הם זכוכית , נירוסטה ועץ בהיר שמהווים ניגוד מתאים לגוון הורוד והפונט היומיומי והפשוט - הנה גם פה השגנו את הטוויסט הכל כך חשוב לעיצוב נכון והפעם בעזרת ניגודיות של חומרים כמעט סטרילים לעומת גוון מתקתק ופונט "פושטי" 


האיור על פעמוני הזכוכית הזכיר לי את אומנות “Kawaii” היפנית 


הסניף המרכזי של פטיסרי החלומות נמצא ברובע ה 16, בו מתגוררות משפחות אמידות, ממוקמות שגרירויות רבות וכן גרים דיפלומטים רבים. בנוסף, הרובע ה 16 ידוע מאוד באוכלוסיה היהודית האמידה שמתגוררת בו (ראש העירייה של הרובע היה המוביל בתמיכה בשחרור גלעד שליט ותלה את תמונתו של גלעד על בית עיריית הרובע כל עוד הוחזק בשבי).



DES GATEAUX ET DU PAIN

שימו לב למראות ולתאורה 


תרגום השם: עוגות ולחם
שרון מספרת כי כבר  בפעם הראשונה שפגשה את קליר דמון, הרגישה שהיא משוחחת עם אחת השף פטיסייה המרתקות ביותר בסצנת הקינוחים הפריסאית. קשה להסביר במילים, אבל כבר מלחיצת היד הראשונה, הלבוש הלבן והצחור, המטבח הנקי והמסודר כאילו היה מעבדה אמיתית, כבר אז אפשר היה להבין בנקל שמדובר במשהו אחר. התחום המצ'ואיסטי הזה לא נותן הרבה מקום לנשים שעומדות בפרונט של פטיסרי.לא מפתיע שבימים אלו היא פתחה את הבוטיק השני שלה בפריז.

החנות עצמה מעוצבת כמו חנות תכשיטים, בערב שלפני הפתיחה עוד הורכבו כל המראות המצפות חלק מהקירות, הויטרינות והתאורה.התאורה אכן משחקת תפקיד חשוב בחנות זאת, החל מהתאורה החיצונית בגוון ורוד פוקסיה ועד לאור המעבדתי המכוון אל המראות המצפות את הקירות והעמודים בהם נישות קטנות בהם מוצגים הפטיסאריס. מעבר לתאורה, למראות ולנישות כדי לשים לב לקירות הצבועים בטכניקה מיוחדת של דהייה -כאשר החלק התחתון כהה והולך ומתבהר כלפי התקרה -בקיצור שווה ביקור לחובבי העיצוב. 


כתובת:, 75007  89 rue du Bac

מטרו: SEVRES-BABYLONE  או RUE DU BAC

הרובע השביעי הוא רובע מאוד יוקרתי, יש בו הרבה מוסדות שלטון כמו האינווליד שבו נמצא הקבר של נפוליאון, משרד החוץ ועוד משרדים ממשלתיים רבים. גם מגדל אייפל נמצא ברובע ה 7. מי שגר ברובע הן משפחות אמידות מאוד, פחות צעירים וסטודנטים ויותר פריזאיים ותיקים או משפחות אמידות עם ילדים צעירים.


LA FABRIQUE


רצפת עץ, מקררי OSB, סולמות ברזל כבדים יוצרים יחד מראה תעשייתי 




תרגום השם: המפעל
שרון זוכרת כשהגיעה בפעם הראשונה לחנות האקלרים המהפכנית של כריסטוף אדם, L'ECLAIR DE GENIE. העיר כולה סערה מפתיחת חנות הקונספט הייחודית הזו, מרבדים של אקלרים נפרסו ומאז מהווה החנות הקטנה והמדליקה במארה מוקד עלייה לרגל לפריזאים ולתיירים כאחד. 

בסוף ספטמבר 2014 נערכה הפתיחה הרשמית של LA FABRIQUE, המפעל הראשון לייצור אקלרים בפריז, מבית כריסטוף אדם. לה פבריק, בתרגום פשוט מפעל, ירכז את כל פעילותו של אדם בצרפת. שם, ב 300 מטר רבוע המתפרסים על שתי קומות, קומת ייצור וקומת מכירה ומשרדים, ייצר אדם את האקלרים לכל נקודות המכירה שלו, כמו גם את המוצרים הנוספים שנכנסו לאחרונה לנקודות המכירה. אדם מסביר  שבקומה התחתונה יתרחש רוב הייצור ובקומת המכירה, היא הקומה השנייה (בעצם קומת הכניסה, משום שקומת הייצור היא במרתף) יתבצע שלב הגימור והלקוחות יוכלו לראות מעט מהתהליך.



שימו לב לכספת הוינטאג' הזאת! 


אדם בחר למקם את לה פבריק באזור הבורסה הישנה של פריז, ברובע השני. מדובר באזור מסחרי הפעיל בעיקר בשעות היום והוא לא רחוק מאזור הבלוברדים הגדולים והאופרה. כיום ידוע האזור בעיקר בזכות הפסאז'ים הרבים שבו, המהווים אכסנייה לפינות חמד קולינריות רבות. הבחירה של אדם מבריקה, משום שבאזור אין ולו פטיסרי אחת ראויה לדיווח, מה גם שריבוי המשרדים יכול להתאים מאוד לקונספט האקלרים המהווים כיבוד נפלא לישיבות, קוקטיילים וכדומה


צהוב צהוב -טוב אפשר גם לרייר על האקלרים 




המקום מעוצב בצורה מיוחדת מאוד, שילוב של עיצוב חדשני עם טאצ' "מפעלי" מחוספס. כמובן שהצבע הצהוב השולט במותג של אדם מככב במקום, כמו גם הצבעוניות המגיעה מהאקלרים הרבים ומהפוסטרים שיוצרו עבור כל קולקצייה ומעטרים כעת את המקום. בכניסה למתחם,   ממוקמת נקודת מכירה מרשימה, מתאימה בעיצוב לקו הכללי, במקום אף מעין בר עם כסאות מותאמים הפונה לרחוב, לידו ניתן לשבת ולנשנש את האקלרים. החומרים בהם עשו שימוש בעיצוב המקום, משלבים עץ גולמי, ברזל כבד,OSB וזכוכית יוצרים מראה מיוחד המעביר בדיוק את התחושה שרצה אדם לייצר. מפעליות לצד עדכניות, מלאכת יד לצד היי טק. גם אם אתם לא באזור, שווה לבקר כדי להתרשם מהקונספט החדש וכמובן לטעום את אחד האקלרים מהמגוון המיוצר במקום.


75002 ,  32  rue Notre Dame des Victoires
מטרו: BOURSE


טוב -הולכת לאכול משהו -אני רעבהההה 










יום שבת, 28 ביוני 2014

החיים ברגע -תערוכת צילום בפריס




תערוכה מרתקת בימים אלו בפריס, אם יוצא לכם להיות שם  : סדרת צילומים בשם  " INSTANT LIFE " של הצלם הצרפתי   Florian Beaudenon  מוצגת ב  "THE BROOKLYN BAR" 

התערוכה המציגה חיי אנשים רנדומלים בביתם או בסביבתם הקרובה כאשר הם מתנהלים במצבים טבעיים החל מקריאה, בישול, רחצה, עבודה ועד תיקון אופניים בסלון הבית, תהייה מוצגת עד סוף החודש הזה אז מהרו מהרו. 

המיוחד בצילומים אלו היא העובדה שהם כולם מצולמים ממבט על מה שהופך את הצילמוים למעין במה אחת מבוימת. 
עוד צילומים תוכלו לראות באתר הצלם : ממש פה 





















יום שלישי, 15 באפריל 2014

הרפתקאות מרב בעיר הגדולה - חלק ב -בעיקר עיצוב





פריס מעין העדשה שלי 
 מי שלא מעודכן - חזרתי מפריס לפני 3 שבועות בערך -הפוסט הראשון שלי על העיר המדהימה הזאת  נמצא ממש פה בקישור הזה -תקליקו 
וכעת הנה הוא הפוסט השני. 

עיצוב


  • בפריס פזורות עשרות חנויות עיצוב וגם אלו שלא עוסקות בעיצוב מהוות השראה לעיצוב.

חולקת איתכם 4 חנויות עיצוב שהייתי בהן :


  • ZARA HOME  לכבוד הגעתה הקרובה של הרשת לארץ:  בקרתי בחנות שנמצאת ב 2 Boulevard de la Madeleine, 75009 Paris, רק לידיעה, כל אזור מדלן ( יש גם תחנת מטרו בשם זה) משופע בחנויות עיצוב, כמי שמכירה את הרשת ממדינות אחרות אני יודעת שהם לא המציאו שום דבר חדש אבל השוס:יש לי אובססיה לידיות שלהם ולאביזרי הוילונות שלהם (נו זאת אני).



לא בטוח שנזכה בארץ לאותו חלל בחנות של זרה הום שתפתח פה 



הידיות של זרה הום -אני פשוט אוהבת אותן 



  • HBITAT  שוב, חנות שקיימת גם בארץ אבל בצרפת הכל יותר ..פשוט...צרפתי...החנות ממוקמת בכתובת הנ"ל 8 rue de Pont Neuf וממליצה בחום להגיע אליה


הביטט מבפנים -פריס מבחוץ 

גוף תאורה 

אוהבת את הכלים עם האיורים שנראים כאילו צוירו באקראי מכונן 



  • CONRAN SHOP
נמצאת ב  117 Rue du Bac, זהו רחוב היוצא משדרות סן ז'רמן בלב הרובע הלטיני, שווה לשוטט שם: חנויות קטנות ומדוגמות של הכל, סמוך מאוד לנהר הסיין ולכנסיית נוטרה דם-
החנות גם היא כמו חברותיה המרושתות גדולה, בעלת 2 קומות ומכילה הכל החל מריהוט ועד אביזרים לספא הביתי.


טרנד הוינטאג' לא פוסח על אף רשת - גם פה כסאות בסגנון וינטאג' שלא הייתי מתנגדת לקחת הביתה 

אהבתי מאוד את כריות הנוי בהשראת ציירים ידועים ( נחשו מי בכרית ? ) 

גם פה אגף שלם המוקדש למוצרים ותמרוקים לגוף המעוצב להפליא 


  • ואחרונה חביבה, איך לא, חנות הדגל MERCI  הממוקמת ב  111 Boulevard Beaumarchais, .אני פשוט מוכנה לעבור לגור בחנות, כשתאמתי את הצילומים עם מנהל החנות לא תארתי לעצמי שפשוט לא יהיה פריט אחד שארצה לפספס אבל גם לכרטיס הזכרון שלי יש גבולות...


השוס: הטפטים דמויי הטקסטורה שמכבים כבר כמה שנים בכל בעיצובים הכי שווים ודלפק הקבלה של החנות שעשוי מהדבר האמתי ( כמובן שחקרתי אותם אם האריחים המקוריים למכירה...לא הם לא)

החנות מעבר לאגף עיצוב ויהוט הבית מכילה גם אגף ביגוד, תכשיטים, אקססוריז משרדיים ובית קפה נעים.


"בוסטון טיילס" הייתי כל כך רוצה לשים יד על כמה מהם 

החנות משתמשת כמעט בכל מגוון החומרים שיש במצבם הטבעי ביותר 

אני באופן אישי לא מתחברת לשגעון הוושי טייפ אבל לטובת אלו שכן ...


בית הקפה והחצר 


אוהבת ! את הכסאות האלו - הריפוד שלהם סוג של פלסטיק דק ומבריק -פשוט יפים 


שווקי פשפשים


ברור שלא תהייה כתבה בלי אזכור קטן על שווקי העיר היפיפיה הזאת
העיר מלאה שווקים: שווקי אוכל כמובן, לצד שווקי עתיקות, וינטאג, בגדים ועוד .
מעבר לשווקי האוכל שלהסתובב בהם זאת חוויה חושית וחושנית אני כמובן חיפשתי את שווקי הוינטאג האהוב עלי.
רוב השווקים פועלים בסופי השבוע חלקם גם ביום שני אבל שימו לב יש להגיע מוקדם לא רק בגלל שאז תרויחו את המציאות האמיתיות אלא בגלל שפשוט השווקים נסגרים מוקדם.


ידעתי כי בסופי שבוע ניתן למצוא מציאות כמעט בכל קרן רחוב אבל לצאת מהדירה שבה שהינו לצעוד 2 מטר לכיוון המטרו וליפול על 6 דוכני מציאות....היה לי ברור שכל מה שארכוש פה אולי אצטרך להסחב איתו כל היום אבל מין הסתם המחירים  יהיו חצי מאשר בשוק הגדול והמתוייר ואכן צדקתי...
אנחנו הסתובבנו ביום ראשון בשוק  Marché aux Puces de la Porte de Vanves שנמצא ממש בדרום ופתוח בשבת ובראשון. מאחר והתרמיל שלי כבר היה עמוס כלים ויתרתי על רכישות נוספות ורק נשמתי את האוירה , לא לפספס לפחות שוק אחד בשהות שלכם בפריס ( לנו גם ירד גשם שבא והלך כמו השמש -אז תתכוננו - מליצה על מעיל גשם עם כובע -יותר נוח מאשר מטריה ( שלי נזנחה בפח הסמוך ביום הראשון שלי בפריס).

גם אם לא אוהבים הכל -חווית השוטטות בשוק שווה את הביקור

פרוטרוט עצמי ( בצד ימין ..)

רק בפריס ימכרו לכם גלויות שלהם בשווקים 


תערוכות וגלריות אתר מומלץ


אין צורך להציג את פריס כעיר המוזאונים, גלריות ותערוכות, כל אחד וטעמו האישי וכמובן הכל קשור לתזמון שלכם בעיר. מצרפת קישור לאתר נהדר שמצאתי המאגד בתוכו את כל המידע באופן הכי ידידותי שיכול להיות כולל מיקום, מפה ותחנות מטרו קרובות. ממליצה להכין רשימה מעודכנת לפני ההגעה לעיר.



עיצוב בכל מקום 

מי שחובב עיצוב, או כמוני, עיצוב הוא המקצוע שלו ימצא עיצוב בכל מקום אליו יפנה בפריס, אני בחרתי את מקומות האוכל שלנו,למשל, ע"פ העיצוב שלהם ( באופן מוזר, או לא, במקומות הללו יש גם אוכל טעים)- סתם דוגמא למסעדה שנכנסו אליה לאחר ביקור בכנסיית נוטרה-דם ( חייבים לסמן V על ה MUST SEE של פריס) סלחו לי על הצילומים הלא ממש משהו -אבל הייתי חייבת לחלוק איתכם : תראו את הירידה לפרטים, המתקן לעיתונים, המתקן למטריות, המתקן ללחם ו OMG  שימו לב לטיפול בתקרה. אהבתי כל פרט במסעדה הזאת, כולל המראות השקועות בקירות ואפילו כרטיס הביקור שלה. הנה קבלו את הקישור למסעדה פה.  



קבלו גם את עמוד הפייסבוק שלהם 


לפריס קוראים עיר האורות, אבל עבורי היא עיר הצבעים בליל משגע של צבעים הנובעים מבתי הקפה הקלסיים, לצד הפריחות של העיר והאנשים הצבעונים.  כמה צילומים של פריס שלי .




















Blogger Wordpress Gadgets