יום שישי, 12 באפריל 2013

מלחמת הלבן בבטון - הרהורים בעקבות מותו של רם כרמי

בכלל תכננתי לכתוב רשומה על צבעים בעיצוב פנים ואז ראיתי הבוקר את ההודעה כי נפטר רם כרמי ( בן 82 היה במותו). 
והנה תקף אותי הרצון לכתוב מעט על האדריכלות בארץ. זאת לא רשומה על רם כרמי, לא הכרתי אותו ולא את אישיותו. מי שמעט מעורה במה שקורה באדריכלות בארץ, לא מהיום אלא לאורך כל היסטורית הבנייה שלנו, יודע כי הפוליטיקה, הסכסוכים היד רוחצת יד לוחצת יד, קיימת בתחום זה בדיוק כמו בכל התחומים העסקנים -בוהמיים בארץ ובעולם.
 אני נמנעת מלכתוב על מישהו ומעדיפה לכתוב על משהו. 

האדריכלות בארץ היא בליל של סגנונות, זרמים, תקופות אבל בעיקר, כמו כל דבר במדינה שלנו, תוצר של מלחמות עקובות מדם ויצר השרדות, דו-קרב של זרמים בהם עומד המנצח, מניף את חרבו ומקים מבנה באחת הערים הגדולות בארץ.  

בתחילת שנות ה- 60 החל מהפך בסגנון האדריכלי בארץ. מהפך שכמעט כמו בכל תחום של תרבות החל עקב הדור הצעיר והחדש שקם והתמרד והתנגד לגישה שקדמה לו. 


בית השגרירות הרוסית ששוקם ב 1991 -צילום סיון אסקיו -סגנון אקלקטי טיפוסי

  
הסגנון האקלקטי -פרשנות שנות ה 2000- צילום סיון אסקיו 


אז מעט על הסגנונות הקודמים: לא צריכה להציג את זרם "הבאוהאוס", שלעתים מתבלבלים בינו ל"סגנון הבינלאומי" , על שם מוסד הלימודים בגרמניה, ממנו צמחו רוב האדריכלים של זרם זה.
כולנו יודעים כי תל-אביב הוכרזה על ידי אונסקו בשנת  2003 כאתר מורשת עולמית בגלל ריבוי הבניה בסגנון זה.
זרם זה פעל בארץ בעיקר משנות ה 30 ועד שנות ה 60.
שנות ה-20 היו בסימן העלייה השלישית בארץ. כיבוש המדינה על ידי בריטניה, תום השלטון העותמאני, המצב הכלכלי הכושל באירופה,כל אלו הביאו לעלייה גדולה מאירופה. בשנים שלאחר מכן, כל מי שהבין שעליית השלטון הנאצי בגרמניה לא מבשרת טובות יצא מאירופה, חלק גדול מהיוצאים היהודים הגיעו לישראל. מצד שני בשנות ה 30 המצב הכלכלי בישראל גרם לסטודנטים צעירים רבים לנסוע ללמוד אדריכלות בארופה וגם הם חזרו לארץ עם בשורת הסגנון. זרם זה החליף את הסגנון האקלקטי שרווח עד אז בארץ והיה ערבוב של ארט-נובו, ארט-דקו ומוטיבים אוריינטליים ומוסלמים.  







עוד סגנון אקלקטי בתל -אביב -אי אפשר שלא לאהוב את המתיקות הזאת -צילום סיון אסקיו 

גם לנו יש אירופה - צילום סיון אסקיו


 זרם הבהואוס נולד, כמו כל זרמי האדריכלות מרגע היוצרות המין האנושי, בגלל צרכים: גרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה הייתה הרוסה והיה צורך לשקם ולבנות אותה מחדש, הסגנון המעוטר והמקושט התחלף בבניה פשוטה, ישרה נקייה ומהירה. חלק מעלייה לארץ כללה בתוכה אדריכלים בוגרי הבהואוס. במשך השנים התאים עצמו הסגנון לאקלים הארץ ישראלי ואת התוצר אנו רואים בעיקר בתל אביב בה נבנו מעל 4000 מבנים בסגנון זה. 


סגנון הבאוהאוס בשדרות רוטשילד בתל -אביב -צילום סיון אסקיו 




בליל של הסגנון הבין לאומי והבאוהאוס בתל אביב -צילום סיון אסקיו 
תאטרון הבימה תוכנן על ידי האדריכל אוסקר קאופמן ב 1935- שיפוצו תוכנן על ידי רם כרמי- צילום סיון אסקיו



ואז הגיע הברוטליזם ( מצרפתית brut beton : בטון חשוף)

 שנות ה 60:  המדינה בתנופת בנייה עצומה בעקבות העלייה ההמונית, שאמנם החלה בשנת 48, אבל רק לקראת שנות ה 60 החל פיזור האוכלוסין מהמעברות לכל חלקי הארץ. הצורך בבנייה מהירה יחד עם לידת הסגנון הברוטליסטי בעולם, שמייסדה היה לה קורבוזיה הצרפתי הנודע, שכבר כתבתי עליו פה.   הביאו לשינוי מגמות העיצוב והבנייה בארץ והחדירו את הברוטליזם לישראל. 



מלון הילטון על חופה של תל-אביב -הבטון רוכך בצבע לבן -צילום סיון אסקיו 


מאז שהייתי ילדה והייתי נוהגת לנסוע באוטובוסים ברחובות תל-אביב, העיין היתה מתעכבת על בניני הבטון העצומים שהיו פזורים פה ושם לאורך הרחובות. חשבתי שהם מכוערים, לא הבנתי למה לא מסיימים לבנות אותם. לעין בהרבה יותר קל להתרגל לקוים העגולים, הישרים, הנקיים הרכים הקיטשים של הסגנונות הקודמים שהזכרתי.

כשבגרתי וגרתי בשנקין פינת רוטשילד, הייתי נוהגת לשבת שעות בגינת בניין השגרירות הרוסית שהיה אז נטוש ומוזנח ( שיפוצו החל ב 1991 אני זוכרת שהגעתי לשם יום אחד והבניין היה מגודר וסגור ותמו ימי בו) , אבל באופן פלאי הגינה שלו היתה תמיד ירוקה. הייתי כותבת  וקוראת שם, ללא ספק אחד המבנים היותר אהובים עלי בשנים ההן. 

חלפו השנים וכנראה כשהעין מתרככת היא מסוגלת לראות וליהנות מדברים קשים יותר. הבטון החשוף הפך להיות אהוב עלי, אני מוצאת כי בטון הוא אחד החומרים הכי קרים שמשדרים המון חום ( מוזר? אוקסימורון? אולי ועדיין) אל לנו להתבלבל בין יצירות אדריכליות לבין מבנים שהשתמשו בחומר על מנת להוזיל עלויות בנייה. 

מגמת הברוטליזם רווחה מאוד גם בישראל בשנות החמישים והשישים. עד היום פזורים ברחבי הארץ בנייני מגורים ובנייני ציבור מעוצבים במשטחי בטון גסים. נראה כי חשיפת החומר וגסות העיצוב, בעיקר מרקם יציקה בתבניות העץ, התאימה בעיני האדריכלים הפעילים באותה התקופה לחומרי הבנייה, לתנופת הבנייה ולרוח החספוס שזיהו בחברה הישראלית. האדריכל המזוהה ביותר עם הברוטליזם בישראל הוא רם כרמי, והבניין המזוהה ביותר עמו (לטוב ולרע) הוא בית הספר התיכון של רשת "עמל" על שם ליידי דיוויס בתל-אביב (1966).


בית ספר תיכון "ליידי דיויס -אדריכל רם כרמי -1966

בית ספר תיכון "ליידי דיויס -אדריכל רם כרמי -1966


בשנים האחרונות רבים ממבני הבטון החשוף נצבעו והבטון כוסה, קשה לעין הישראלית לראות בטון חשוף, אולי האור החזק בארץ שקיבל את הסגנון האקלקטי ואת מבני הבאוהאוס הלבנים, מקשה עם הבטון החשוף ולכן הסגנון הזה נתקל בביקורת קשה כל כך פה בארץ.




בית אל-על בן יהודה תל אביב -אדריכל רם כרמי -1963

קראתי היום את המאמר שסיפר על רם כרמי ופועלו, כרגיל אני קוראת את הטוקבקים המצורפים למאמרים. רבים היו המבקרים את סגנונו, אני לא מצרפת את המאמר, שכן תרבות הטוקבקים בארץ היא כל כך רדודה  שאין זה מין הראוי  בכלל להתייחס לביקורת שכתובה בשפה כל כך זולה. אבל לראייה היא שלאנשים קשה עם סגנון זה ולכן גם בעולם כולו הברוטלאיזם זכור כטרנד עיצובי חולף ולא כחלק בלתי נפרד מהמודרניזם האותנטי. 


בניין עיריית תל-אביב -אדריכל מנחם כהן -1996- גם פה היה קשה עם הבטון החשוף -צילום סיון אסקיו 

מלון דן תל אביב -אדריכל היינץ פנחל 1964- זכה למעטה צבעוני של יעקוב אגם -צילום סיון אסקיו

Blogger Wordpress Gadgets