היו היתה פעם... לפני 20 שנה לערך,בחורה צעירה.
התחלתי ללמוד בסדנה לעיצוב ואדריכלות של אליעזר פרנקל ( שעוד יסופר בה בהמשך). למדתי שם שנתיים, השנה הראשונה הייתה משותפת לכל מגמות העיצוב, בשנה השנייה פניתי למגמת עיצוב פנים ולאחר שנה זאת נטשתי את הסדנא והמשכתי את לימודי ב"מכללה למנהל" שבדיוק פתחה את מגמת התואר שלה בתחום.
ולמה נזכרתי בזה היום? היום חוגג את יום הולדתו (יותר נכון אנחנו מציינים, הוא כבר מת) לה קורבוזיה שנולד לפני 125 שנה.
לה קורבוזיה שייך לדור אנשי האשכולות, לאונרדו דה וינצ'י של המאה
ה -20, איש רב מעש, כשרון, גאונות, שהפך את עולם האדריכלות על פיו כמו עוד כמוהו לאורך היסטוריית האדריכלות. אני לא הרבה לכתוב עליו, כי כל אחד יכול לפתוח את גוגל או ויקיפדיה ולקרוא.
אני רוצה לשתף, דווקא, בזיכרון שלי, שעולה לי בראש בכל פעם שאני נתקלת באחד מאבות העיצוב או האדריכלות של העולם המודרני.
אני מקבלת הרבה שאלות לדף ההודעות האישי שלי בפייסבוק, למייל האישי שלי וכמובן לפורום העיצוב אותו אני מנהלת, אנשים מתייעצים איתי על לימודי עיצוב פנים.
אנשים מחפשים קיצורי דרך, לימודי ערב, לימודים לא תובעניים, קלילים ולא מחייבים.
קשה לי עם זה, מודה, אני מאמינה וכך אני מחנכת את ילדי, לא חשוב מה תעשה או במה תעסוק כל עוד תעשה את זה עם 100 אחוז נשמה, לב, אנרגיות ותשוקה
יכול להיות שהגישה שלי לא מתאימה לרוח היום בה אנו סופגים כל כך הרבה מידע באינטרנט ולא לאנשים צעירים.
ולמה אני אומרת את זה ? כי גם אני חטאתי בחטא הקלילות.
כשהחלתי את לימודי בסדנא של פרנקל ( ככה קראו לבית הספר) הייתי בת 24, הייתי מאוד עסוקה בלחיות בתל אביב בלנהל מערכת יחסים בלהתחתן בלנסוע להודו ותאילנד וגם ללדת ולההפך לאם.
היינו חבורת צעירים שישבה בקפטריה של הסדנא ( שאת רוב רווחיה עשתה מלמכור לנו להבי סקלפרים חדים לחיתוך קרטוני ביצוע עבור המודלים שהיינו בונים ב 4 לפנות בוקר)
היינו עסוקים בלקטר רוב הזמן, מפקד הסדנא אליעזר פרנקל ( מצרפת קישור לפוסט שאליו הגעתי במקרה ואולי מתאר טוב מכל את היחסים של פרנקל עם תלמידיו) היה רודה בנו ביד רמה, לאו דווקא בשיעורים עצמם, הוא לימד אותנו היסטוריה ! היסטוריה אתם קולטים ???? לא תולדות האומנות, היסטוריה ! ולא סתם היסטוריה: כל יום ראשון היה נפתח במבחן! עיוני על החומר שנלמד!
חוץ מזה למדנו תולדות האומנות, תולדות העיצוב, תולדות האדריכלות
וחוץ מזה למדנו, ללא שום קשר, שרטוט, שרטוט, שרטוט ידני ! עם מחק ועפרון כזה אמיתי שצריך לחדד וברברה (כן, ברזין) הייתה בודקת האם העןפרת שלנו מחודדת דיה.
וחוץ מזה היה לנו מורה ( פול שמו ) שלימד אותנו רק מודלים ונתן לנו תרגילים משונים של יצירת קומפוזיציות מוזרות וחוץ מזה למדנו קומפוזיציות מוזרות ... ולמדנו לעשות איזומטריות עם עפרון ועוד ועוד ועוד.
למי בכלל היה כוח לחשוב על עיצוב פנים ...
והיה קשה ומיגע ומפרך וטורח ואחרי שנתיים נשברתי ועברתי למכללה למנהל, לא ששם היה קל ולא ששם לא עבדתי על פרויקטים ב 4 בבוקר בסוף חודש תשיעי להריוני, אבל היה שם משהו אחר, משהו שלא היה בסדנא ועל המשהו הזה שהפסדתי אני מתחרטת היום.
אבל מה שלא הבנתי אז ואני מבינה היום זה שאליעזר פרנקל ניסה להקנות בנו או יותר נכון להשריש בנו את מה שצריך כל איש מקצוע אומן או אמן או אדריכל או מעצב אן צייר או טבח : התעקשות! התעקשות לדעת הכל , למידה: ללמוד איך ניתן ללמוד מהכל, מחלוק נחל בים או מבניין או מאוהל הבנוי משמיכה קרועה ומוט של מטאטא או מספר שקראנו, סרט שצפינו או פרח או תמונה.
התמדה: לדעת להתמיד גם כשקשה ויותר מכך גם כשמשעמם ! והתעקשות : הרבה עקשנות וחקירה ולא לותר לעצמנו להגיע לשלמות של ידע שלא ניתן ללמוד בשום בית ספר ובטח לא בקורס ערב.
היום כשעברתי בחיי קצת יותר מ 4 שנות לימוד אקדמיות, אני תוהה לעתים מה היה קורה אם הייתי מסיימת את לימודי בסדנא האם דברים בחיי בקרירה שלי היו אחרים?
היום אני יודעת שאני אולי לא לקורבוזיה אבל למדתי בחיי ללמוד מאנשים כמוהו לשאוב יצירה ודמיון והיא נמצאת בכל מקום גם כשאני בוחרת בד ריפוד ללקוחה, גם כשאני מסתובבת באיקאה, גם כשאני עומדת נפעמת מול יצירות מעשה אדם או טבע, גם כשאני מתפעלת מיכולתי ליצור .
ולכן, אני מתנצלת מראש אם לעתים אני נשמעת מתנשאת כשאני אומרת לאנשים, אל תלמדו לימודי ערב של פעם בשבוע ,אל תיקחו קורס סטיילינג בשביל החוויה אל תקשיבו להרצאה על צבעים , במקום זה קחו מצלמה ,צאו, צלמו, הסתכלו, חוו, תרשמו ,תקראו תקשיבו למוסיקה, שבו על ספסל ברוטשילד הסתכלו על האנשים ,כנסו לחנויות ברגים בדרום תל אביב.
התחלתי ללמוד בסדנה לעיצוב ואדריכלות של אליעזר פרנקל ( שעוד יסופר בה בהמשך). למדתי שם שנתיים, השנה הראשונה הייתה משותפת לכל מגמות העיצוב, בשנה השנייה פניתי למגמת עיצוב פנים ולאחר שנה זאת נטשתי את הסדנא והמשכתי את לימודי ב"מכללה למנהל" שבדיוק פתחה את מגמת התואר שלה בתחום.
ולמה נזכרתי בזה היום? היום חוגג את יום הולדתו (יותר נכון אנחנו מציינים, הוא כבר מת) לה קורבוזיה שנולד לפני 125 שנה.
לה קורבוזיה שייך לדור אנשי האשכולות, לאונרדו דה וינצ'י של המאה
ה -20, איש רב מעש, כשרון, גאונות, שהפך את עולם האדריכלות על פיו כמו עוד כמוהו לאורך היסטוריית האדריכלות. אני לא הרבה לכתוב עליו, כי כל אחד יכול לפתוח את גוגל או ויקיפדיה ולקרוא.
אני רוצה לשתף, דווקא, בזיכרון שלי, שעולה לי בראש בכל פעם שאני נתקלת באחד מאבות העיצוב או האדריכלות של העולם המודרני.
 |
| לה קורבוזייה בסדנתו |
 |
| גבירתנו שבמרומים |
 |
| גבירתנו שבמרומים -פנים - וואואו |
 |
| האטלייר של לה קורבוזייה -הייתי חייבת להשתמש במילה הזאת שוב -היא כל כך רומנטית |
אני מקבלת הרבה שאלות לדף ההודעות האישי שלי בפייסבוק, למייל האישי שלי וכמובן לפורום העיצוב אותו אני מנהלת, אנשים מתייעצים איתי על לימודי עיצוב פנים.
אנשים מחפשים קיצורי דרך, לימודי ערב, לימודים לא תובעניים, קלילים ולא מחייבים.
קשה לי עם זה, מודה, אני מאמינה וכך אני מחנכת את ילדי, לא חשוב מה תעשה או במה תעסוק כל עוד תעשה את זה עם 100 אחוז נשמה, לב, אנרגיות ותשוקה
יכול להיות שהגישה שלי לא מתאימה לרוח היום בה אנו סופגים כל כך הרבה מידע באינטרנט ולא לאנשים צעירים.
ולמה אני אומרת את זה ? כי גם אני חטאתי בחטא הקלילות.
כשהחלתי את לימודי בסדנא של פרנקל ( ככה קראו לבית הספר) הייתי בת 24, הייתי מאוד עסוקה בלחיות בתל אביב בלנהל מערכת יחסים בלהתחתן בלנסוע להודו ותאילנד וגם ללדת ולההפך לאם.
היינו חבורת צעירים שישבה בקפטריה של הסדנא ( שאת רוב רווחיה עשתה מלמכור לנו להבי סקלפרים חדים לחיתוך קרטוני ביצוע עבור המודלים שהיינו בונים ב 4 לפנות בוקר)
היינו עסוקים בלקטר רוב הזמן, מפקד הסדנא אליעזר פרנקל ( מצרפת קישור לפוסט שאליו הגעתי במקרה ואולי מתאר טוב מכל את היחסים של פרנקל עם תלמידיו) היה רודה בנו ביד רמה, לאו דווקא בשיעורים עצמם, הוא לימד אותנו היסטוריה ! היסטוריה אתם קולטים ???? לא תולדות האומנות, היסטוריה ! ולא סתם היסטוריה: כל יום ראשון היה נפתח במבחן! עיוני על החומר שנלמד!
חוץ מזה למדנו תולדות האומנות, תולדות העיצוב, תולדות האדריכלות
וחוץ מזה למדנו, ללא שום קשר, שרטוט, שרטוט, שרטוט ידני ! עם מחק ועפרון כזה אמיתי שצריך לחדד וברברה (כן, ברזין) הייתה בודקת האם העןפרת שלנו מחודדת דיה.
וחוץ מזה היה לנו מורה ( פול שמו ) שלימד אותנו רק מודלים ונתן לנו תרגילים משונים של יצירת קומפוזיציות מוזרות וחוץ מזה למדנו קומפוזיציות מוזרות ... ולמדנו לעשות איזומטריות עם עפרון ועוד ועוד ועוד.
למי בכלל היה כוח לחשוב על עיצוב פנים ...
והיה קשה ומיגע ומפרך וטורח ואחרי שנתיים נשברתי ועברתי למכללה למנהל, לא ששם היה קל ולא ששם לא עבדתי על פרויקטים ב 4 בבוקר בסוף חודש תשיעי להריוני, אבל היה שם משהו אחר, משהו שלא היה בסדנא ועל המשהו הזה שהפסדתי אני מתחרטת היום.
אבל מה שלא הבנתי אז ואני מבינה היום זה שאליעזר פרנקל ניסה להקנות בנו או יותר נכון להשריש בנו את מה שצריך כל איש מקצוע אומן או אמן או אדריכל או מעצב אן צייר או טבח : התעקשות! התעקשות לדעת הכל , למידה: ללמוד איך ניתן ללמוד מהכל, מחלוק נחל בים או מבניין או מאוהל הבנוי משמיכה קרועה ומוט של מטאטא או מספר שקראנו, סרט שצפינו או פרח או תמונה.
התמדה: לדעת להתמיד גם כשקשה ויותר מכך גם כשמשעמם ! והתעקשות : הרבה עקשנות וחקירה ולא לותר לעצמנו להגיע לשלמות של ידע שלא ניתן ללמוד בשום בית ספר ובטח לא בקורס ערב.
היום כשעברתי בחיי קצת יותר מ 4 שנות לימוד אקדמיות, אני תוהה לעתים מה היה קורה אם הייתי מסיימת את לימודי בסדנא האם דברים בחיי בקרירה שלי היו אחרים?
היום אני יודעת שאני אולי לא לקורבוזיה אבל למדתי בחיי ללמוד מאנשים כמוהו לשאוב יצירה ודמיון והיא נמצאת בכל מקום גם כשאני בוחרת בד ריפוד ללקוחה, גם כשאני מסתובבת באיקאה, גם כשאני עומדת נפעמת מול יצירות מעשה אדם או טבע, גם כשאני מתפעלת מיכולתי ליצור .
ולכן, אני מתנצלת מראש אם לעתים אני נשמעת מתנשאת כשאני אומרת לאנשים, אל תלמדו לימודי ערב של פעם בשבוע ,אל תיקחו קורס סטיילינג בשביל החוויה אל תקשיבו להרצאה על צבעים , במקום זה קחו מצלמה ,צאו, צלמו, הסתכלו, חוו, תרשמו ,תקראו תקשיבו למוסיקה, שבו על ספסל ברוטשילד הסתכלו על האנשים ,כנסו לחנויות ברגים בדרום תל אביב.
כל מילה בסלע! לא יכולתי לנסח את הדברים טוב יותר. יומולדת שמח ללה-קורבוזייה ו...נחמד שדבר מוביל לדבר ותובנה לתובנה. והתובנות שלך ברורות, חדות ולדעתי גם נכונות מאד. פוסט נפלא.
השבמחקתודה איילת -משמח לקרוא את התגובה שלך -בעיקר שאני יודעת שגם את מהאסכולה הלא מתפשרת...
השבמחקיומולדת שמח, "קורבו"!
השבמחקאז את אומרת שגם את התעקשות ללמוד ולדעת קיבלתי מאליעזר?
יש מצב.
יופי של בלוג!
תודה סיגל -ויופי של פוסט כתבת את בעצמך
מחק