וואבי סאבי - עולם ומלואו - רק הקדמה

הפוסט הזה הוא על תפיסת עולם שלמה, תפיסת עולם החלה על כל התחומים של חיינו ועולמנו. כמו כל תפיסת עולם שמקורה הוא מהמזרח הרחוק היא הוליסטית ותופסת לגבי הכל.

ואבי סאבי  WABI SABI, ביפנית : 侘寂, הוא מושג המייצג תפיסת עולם יפנית אסתטית המקבלת את היות הדברים ברי חלוף, זמניים. האסתטיקה הזו מתוארת לעיתים כיופי טבעי, ארעי שאינו מושלם.

לתפישה  שלוש תובנות: 

• דבר אינו ממשיך לעד

• דבר אינו בא לידי סיום גמור

•  דבר אינו מושלם

מה יפה ומה לא?

לפני הרבה שנים, ביוון, כתב אפלטון שהיפה הוא נגזרת של המושלם. ומכאן הבינו שיפה זה מהודר, סימטרי, לפעמים חדש, לא מתקלקל, נצחי. הרבה מילים נרשמו על הסיווגים האלו, מה מתאים לאידיאל היופי ומה לא. נהר גדול של מחשבה מערבית, והזרם הגדול הזה משיט אותנו עד היום, במכונית החדשה, בקווים הנקיים של גורד השחקים, בעור המתוח ותווי הפנים הסימטריים של הדוגמנית הצעירה.

מה יפה ומה לא 

אידאל היופי המערבי מלא בסתירות ובפרושים שונים אבל דומה בהתכוונות הכללית. התמונה הזו יפה בעיני מתבונן מסוים בגלל שהדמעה של הליצן נראית כל כך אמיתית. והמקדש העתיק יפה בעיני מתבונן אחר בגלל שהוא סימטרי כל כך, נצחי.

והפרספקטיבה החד צדדית הזו של היפה והמושלם מחלחלת לכל תחומי החיים. 

גם ביפן קיימים פרושים שונים באשר ליופי, אבל קיים גם זרם מחשבתי שונה, זרם שבשבילו פשטות אינה שוות ערך לסגפנות אלא לטבעיות. מקורה של האסטתיקה הזו ב זן בודהיזם, ומשם היא חלחלה לכמה דיסציפלינות.

 כיצד נוצרה התפישה הזאת ?

 טקס שתיית התה. מוּרָטָה ג’וּקוֹ, נזיר זן מנָארָה הפסיק, לפני מאות שנים, את המנהג שרווח אז להשתמש בכלים יפים (ומיובאים) לטקס. מאה שנים אחריו, סֶן-נו-רִיקיו (1522-1591) שהיה אמן טקס תה אצל הידִיוֹשי הידוע לשמצה, יצר סוג חדש של בית תה הדומה לבית איכרים: קירות בוץ מחוספסים וקורות עץ גולמי. לצד הכלים המושלמים והמלוטשים מסין הציג סֶן-נו-רִיקיו, באותה רמת חשיבות אסטטית, כלים גולמיים שנעשו על ידי בעלי מלאכה מקומיים. בתחרות הזו של- ‘מי יקשט את החדר בציורים מיובאים’ ‘ומי יקנה קירות מצופים עלי זהב’ – הגיעו שני המורים האלו, הסתכלו עוד פעם ויצרו משהו ישן. הם יצרו אסתטיקה חדשה: ווָאבִּי-סָאבִּי.

http://www.nationalgeographic.com/

מקור הביטוי

המושג "ואבי-סאבי" מורכב משתי מלים שבאות מעולמות משמעות שונים: המלה "סאבי" קשורה למושגים חומריים ואובייקטיוויים ומשמעותה "צונן", "כחוש" או "קמל". המלה "ואבי" באה מעולם מושגים רוחני, סובייקטיווי, ופירושה המקורי: "האומללות של חיים בודדים בטבע, הרחק מהחברה, או מצב רגשי של רפיון ידיים, ייאוש ואומללות". ביחד שתי המלים מייצרות משמעות חדשה, כ"בסיס ליופי חדש, טהור".

מאז  קיבל המושג הרבה משמעויות: ישן, טבעי, לא מושלם, מתכלה עם הזמן, גס, מחוספס וכו’. 

עוד על המושג מהמחבר ליאונרד קורן שכתב את "ואבי-סאבי,לאמנים, מעצבים, למשוררים ולפילוסופים"  

אם תשאלו יפנים מהו הוואבי-סאבי, רובם ינודו בראשיהם, יהססו, וימלמלו כמה דברי התנצלות על כך שקשה מאוד להסביר זאת. אף שכמעט כל יפני יטען שהוא מבין את תחושת הוואבי-סאבי - האמור להיות, אחרי ככלות הכול, אחד המושגים העיקריים בתרבות היפנית - מעטים בלבד מסוגלים להביע תחושה זו במילים.

וואבי סאבי על פי מרב 

אין זה מקרי. במהלך ההיסטוריה נעשה ניסיון מכוון להניא אנשים מלהבין את הוואבי-סאבי באופן הגיוני.

כמעט מתחילת ייסודו כסגנון אסתטי ייחודי, קוּשר הוואבי-סאבי בעקיפין עם הזן בודהיזם. אפשר אפילו לכנות את הוואבי-סאבי במידה רבה כ"זן של דברים", כיוון שהוא ממחיש רבים מעיקריו הרוחניים-פילוסופיים המרכזיים של הזן. ראשוני היפנים שעסקו בוואבי-סאבי,אומני תה, כמרים ונזירים, תרגלו זן והיו חדורים בהשקפת עולמו. אחד מרעיונות היסוד החשובים של הזן הוא אנטי-רציונליזם קיצוני. על-פי תורת הזן, ידע חיוני יכול לעבור מאדם לאדם רק באמצעות המחשבה, ולא באמצעות המילה הכתובה או המדוברת. "אלו שיודעים אינם אומרים; אלו שאומרים אינם יודעים". מטרתו של פתגם זה, במישור המעשי, היא לצמצם פרשנות מוטעית של מושגים שקל לשגות בהבנתם. כתוצאה מגישה זו, לא נוסחה הגדרה ברורה ומבארת של הוואבי-סאבי שאפשר ללמוד ממנה.

הוואבי סאבי שלי 

בערות אסתטית

אחד הדברים החשובים שיש לדעת על הוואבי-סאבי כדי להבין את משמעו, הוא על טיפוח המיתוס של אי-בהירות מכוונת מטעמים אסתטיים. מבקרים יפנים אחדים מרגישים כי חשוב שהוואבי-סאבי ישמור על תכונותיו המסתוריות והחמקמקות, כיוון שהעובדה שהוא בלתי-ניתן לתיאור היא חלק מייחודו. הם מאמינים כי את תורת הוואבי-סאבי אפשר להבין רק מבפנים - היא מטרה בפני עצמה - ושאי-אפשר יהיה לעולם להבינה עד תום. מעמדת יתרון זו, ידע חלקי או כזה שאין להגדירו, הוא פשוט עוד היבט של "אי- השלמות" הטבועה בוואבי-סאבי ממהותו. מאחר שבהירות אידיאולוגית או שקיפות אינה היבט חיוני של הוואבי-סאבי, הסברת המושג במלואו עשויה, לאמיתו של דבר, לצמצם אותו.

הגדרה זמנית

וואבי-סאבי הוא הפן האופייני והבולט ביותר של הדבר שנתפש על-ידינו כמייצג של יופי יפני מסורתי. מקומו בפנתאון היפני של ערכים אסתטיים, שווה, פחות או יותר, למקומם של האידיאלים היווניים של יופי ושלמות  במערב. בביטויו המלא, יכול וואבי-סאבי להיות דרך חיים שלמה. בביטויו המצומצם, הוא סוג מסוים של יופי. 

מתוך ספרו של קורן

המילה האנגלית הקרובה ביותר לוואבי-סאבי היא, כפי הנראה, "rustic" (גס, מחוספס, לא מהוקצע). מילון וובסטר מגדיר מילה זו כדבר "פשוט, לא מהוקצע, או לא מתוחכם... [בעל] משטחים מחוספסים או לא שווים". אף שהמילה rustic מייצגת רק מימד מוגבל באסתטיקה של וואבי-סאבי, היא מיד עולה במוחם של אנשים הפוגשים לראשונה ייצוג שלו. לוואבי-סאבי מאפיינים מסוימים הדומים לאלו של האמנות שאנו מכנים "אומנות פרימיטיבית". כלומר, אובייקטים ארציים, פשוטים, לא יומרניים ועשויים מחומרים טבעיים. אולם, שלא כמו באומנות פרימיטיבית, לא משתמשים, כמעט אף פעם, בוואבי-סאבי באופן ייצוגי או סימבולי.

הערכים הרוחניים של וואבי-סאבי

האמת צומחת מהתבוננות בטבע. 

היפנים ניסו לשלוט בטבע בכל מקום כמיטב יכולתם,  אבל הם לא יכלו לעשות דבר כנגד מזג האוויר - קיצים חמים ולחים, חורפים קרים ויבשים, וגשם שיורד בממוצע יום אחד מתוך שלושה ימים במשך כל השנה, חוץ מאשר בעונה הגשומה בתחילת הקיץ, או אז טובע הכול בערפל לח למשך שישה עד שמונה שבועות. הם לא יכלו לעשות דבר כנגד רעידות אדמה, התפרצויות של הרי געש, סופות טייפון, שיטפונות, שרֵפות וגלי גאות שהציפו את אדמתם מדי פעם באופן בלתי-צפוי. היפנים לא בטחו במיוחד במזג האוויר, אבל הם למדו ממנו. שלושה לקחים שהופקו במשך יותר מאלף שנים של התמודדות עם מזג האוויר (בהשפעת המחשבה הטאואיסטת) כלולים בחוכמת הוואבי-סאבי.

חורף ביפן

1. כל הדברים הם ארעיים .

הנטייה לעבר האַיִן היא בלתי-מתפשרת ועולמית. אפילו דברים שעל-פי כל הסימנים הם חומר - קשים, אדישים, מוצקים - אינם מציגים יותר מאשר אשליה של קביעות. אנחנו יכולים להיות עיוורים לכך, להשתמש בתחבולות כדי לשכוח זאת, או להעמיד פנים שאין זה נכון - אבל בסופו של דבר הכול הופך ללא-כלום. הכול מתכלה. הפלנטות והכוכבים, ואפילו דברים לא מוחשיים כמו מוניטין, מורשת משפחתית, זיכרון היסטורי, תיאוריות מדעיות, הוכחות מתמטיות, יצירות אומנות וספרות גדולות (אפילו בפורמט דיגיטלי) - כולם נידונים לבסוף לשכחה ולאי-קיום.

האם המושלם הוא הפרח או הפרי -הפסיפלורה שלי 

2. כל הדברים אינם מושלמים.

כל דבר קיים אינו מושלם. כשאנו מביטים בדבר-מה מקרוב אנו מבחינים בפגמים שבו. כאשר מתבוננים בקצה החד של סכין גילוח מבעד לזכוכית מגדלת, רואים שמשטחו מגוון, בעל גומות ושבבים. כל אומן מכיר במגבלות השלמות: חוסר השלמות מכה בו. כאשר חפצים מתחילים להתקלקל ולהתקרב למצבם הבראשיתי, הם אפילו נעשים עוד פחות מושלמים, עוד פחות אחידים.

בחוסר השלמות קיימת השלמות

3. כל הדברים אינם שלמים.

 כל הדברים, כולל העולם עצמו, נמצאים במצב תמידי, אינסופי, של היווצרות או של התכלות. לעיתים קרובות אנחנו בוחרים באופן אקראי להצביע על רגעים מסוימים, סימנים לאורך הדרך, המציינים שדבר הוא "גמור" או "שלם". אבל מהו באמת הרגע שדבר כלשהו מתממש? האם הצמח מגיע לכלל שלמות כאשר הוא פורח? כאשר הוא נושא זרעים? כאשר הזרעים מתפזרים? כאשר הכול נרקב ונהיה זבל? המושג של סיום אינו קיים בוואבי-סאבי.

המושג סיום אינו קיים http://www.tanyaplonka.com/

כוחו של הוואבי-סאבי בחלוקה למנות קטנות

ה"גדולה" קיימת בפרטים השוליים, אלו שהעין נוטה להתעלם מהם.

וואבי-סאבי מייצג בדיוק את ההפך ממופת היופי המושלם, שנתפש במערב כדבר אדיר, מרהיב ונצחי. וואבי-סאבי אינו מצוי בטבע ברגעים של פריחה ושפע, אלא ברגעים של צמיחה או שקיעה. את מהותו של וואבי-סאבי לא נמצא בפרחים מפוארים, בעצים נשגבים, או בנופים מרהיבים. מהותו נמצאת בזעיר ובחבוי, בזמני ובבן חלוף: דברים כה עדינים וחומקים שהם נסתרים מעינו של המתבונן הרגיל.

היופי בפרטים הזעירים -צילום שלי

בדומה לרפואה הומיאופתית, כוחו של הוואבי-סאבי בחלוקה למנות קטנות. ככל שהמינון יורד, ההשפעה נעשית חזקה יותר, עמוקה יותר. ככל שהדברים מתקרבים יותר לאי-קיום, כך הם נהיים לעזים ולמעוררים יותר. לפיכך, אם ברצונך להתנסות בחוויית וואבי-סאבי, עליך להאט את הקצב, להיות סבלני ולהתבונן במבט בוחן מאוד מקרוב.

אפשר לחלץ את היופי מתוך הכיעור. עמדתו של הוואבי-סאבי היא דו-ערכית  באשר להפרדת היופי מאי-היופי או מהכיעור. במובן אחד, היופי של וואבי-סאבי הוא ביכולת להשלים עם מה שנחשב מכוער. על-פי הוואבי-סאבי, יופי הוא מאורע פעיל שמתרחש בין אדם ובין דבר אחר. היופי עשוי לצוץ מאליו בכל רגע בנסיבות המתאימות, בהקשר המתאים או בהשקפת העולם המתאימה. היופי, אם כן, הוא מצב משתנה של תודעה, רגע יוצא דופן של שירה וחן.

מאמר לקוח מתוך הספר "וואבי סאבי: לאוֹמנים, למעצבים, למשוררים ולפילוסופים", מאת ליאונרד קורן. הספר יצא בהוצאת אסיה. תרגום: מרב זקס פורטל

צילום שלי