התראת פוסט אישי מעט.

התראת פוסט אישי מעט.

זהו פוסט על שנים ועל ניסיון ועל חוכמת וניסיון הזמן.
אולי הסיבה היא יום ההולדת שלי המתקרב ותמיד יהיה יום משמעותי בחיי. 
אולי הסיבה היא שאני נמצאת  בצומת (שכל השבילים שלה יוליכו אותי למקומות טובים) ובדרך כלל כשאני מגיעה לצמתים בחיי אני עוצרת, מתבוננת ,בוחנת את הדרך שעברתי עד פה, שוקלת את כל הפניות שעשיתי ומחליטה להיכן לפנות הפעם, האם הכיוון מתאים לי? האם הוא ימשיך להעצים אותי ולקדם אותי?  או שאולי אני זקוקה למשהו אחר? 

הזכרון המוקדם ביותר בפוסט הזה (ולא -לפני ימי הולדת אני לא מדברת בתאריכים -מצטערת רגיש לי מידי) הוא מהתקופה שכשמישהו היה נותן לי אסימון הוא היה מצפה שאשתמש בו: אז גמלה בי ההחלטה ללמוד עיצוב, הייתי בתיכון ואבי הטיל וטו, כי בנות לא הולכות לבתי ספר מקצועיים. 

הזכרון השני בפוסט הזה היה בדיוק כשמערכת ההפעלה במחשב הביתי ( למי שהיה) התחלפה מדוס לחלונות, אז כבר הייתי סטודנטית לעיצוב שנה שנייה עם אני לא טועה. 

כן ילדים -ככה נראה פעם מסך המחשב שלכם ! שחור לבן 

זכרון שלישי: אני כבר יושבת בבית קפה ("אספרסו בר" בנחמני שהיה חידוש ! קפה אכותי בתל אביב) יש לי תינוקת בעגלה ומכשיר סלולר ענק לידי (אבל סגול) אני כעת מעצבת תלאביבית קולית כזאת, עם בית בדרום תל אביב ועגלה שמנוטת בין הרכבים שחונים על המדרכות. מעבר להיתי מעצבת פנים אני גם מעצבת תכשיטים ומשפצת רהיטים לאחרים. 

פעם כבר היו פה בתי קפה 

הייתי משפצת רהיטים כשבארץ עוד לא שמעו על וינטאג'

וגם הייתי עושה אותם -צביעה אומנותית? לא יודעת -צביעה שלי...

וגם הייתי עושה תכשיטים שנמכרו ברחוב ההוא הלא מוכר שנקיין 

אחר כך מגיע זכרון שבו אני עדיין מעצבת, אני שכירה במחלקת העיצוב של אחת מחברות ההי טק הכי גדולות בעולם, אנחנו המחלקה היחידה שברשותה מצלמה דיגיטלית !! אבל עם פלופי דיסק ( ומי שלא יודע מה זה -שיחפש בגוגל כי אני ממש לא מתכוננת להסביר -צעירים חצופים) אני כבר לא תל אביבית -אני גרה במושב ויש לי כבר 2 עוללים ואני ממשיכה וצוברת ניסיון בעיצוב פנים וגם בעולם המופלא והחדש של האינטרנט ( לא, גוגל עוד לא קמה ופייסבוק זה סתם פרצוף ספר -לדעתי צוקרברג בשלב הזה של חיי נגמל מטיטולים)אני מתמחה בעיקר בעיצוב חדרי ילדים, נגרות וטקסטילים ( לא תאמינו! לא היו אז טקסטילים שהיו רק עבור ילדים -אני הייתי תופרת אותם לבד בבית) 

הפליז רק הגיע לארץ -אף אחד לא ידע מה לעשות איתו -לדוגמנית הכובעים שלי היתה היום בגרות באנגלית!

הייתי תופרת מצעים בהזמנה -כפתורי עץ, בדים שהייתי מכתת רגלי על מנת למצוא אותם -לא היה כלום במדבר הזה אפילו לא בנחלת בינימין

אני הייתי גוזרת את הפליזים ואימא שלי היתה סורגת לי גימור בכל צבעי הקשת 

וגם הייתי מרפדת -לקטנים וגם לגדולים 

ועוברות השנים, אני ממשיכה לצבור ניסיון בעיצוב, אני גם מגלה שעצם היותי אדם לא שגרתי הופך אותי באופן טבעי למעצבת לא שגרתית. אבל אני גם מגלה שאני מוכשרת והרבה פעמים מקדימה את זמני ( אתמול השתמשתי בקלישאה הנוראית הזאת בשיחה עם לקוחה "אני כבר הספקתי לשכוח טרנדים שכעת אנשים חושבים שהם המציאו- פאטתית שכמוני) 

ואז מגיעות השנים הסוערות; האינטרנט כובש את העולם, המסך מתמלא בשיח שרובו חסר חשיבות, כולם פותחים דפי עסק, אתר בונים ברגע והשראות בקליק אצבע. 

ערמות של מאגזיני עיצוב שעברו איתי לפחות 10 בתים מתמלאות אבק כאבן שאין לה הופכין ( והן אכן שוקלות כך יגלו לכם המובילים) 

טוב, מה את רוצה? למה את מספרת לנו את כל זה? 

אני לא מהמעצבות שאוספות המלצות מלקוחות, לא מתקשרת לאחר הפרוייקט ומבקשת שיכתבו משהו, האתר הראשון והיחיד שלי נחנך לפני חודשיים וקצת. לקוחות מגיעים אלי בדרך כלל - נורא מוזר -אני יודעת -בגלל הכתיבה שלי שעושה להם משהו שגורם להם לחשוב שהנה אני צריכה להיות המעצבת שלהם.

ואז פעם ב..מגיעים אנשים שמאוד רוצים אותי כמעצבת ואני לא מצליחה להבין למה, הם לא מתים על הפרויקטים שלי, הם מתעקשים לקבל המלצות עלי (אחת הלקוחות האחרונות שסגרתי איתה חוזה נשאלה על ידי "את לא רוצה שמות של ממליצים"? " למה? היא ענתה - זה לא שאני חושבת שתתני לי טלפון של מישהו שממש ממש לא סובל אותך וחושב שלעבוד איתך זה סיוט") הם רוצים לראות פרויקטים שלי -למרות שאני מסבירה להם שזאת לא המדיניות שלי ושבגלל זה בניתי אתר לתפארת ופרויקטים הם יכולים לראות על מנת לבדוק את אכות העבודה של הקבלן שלי אבל אכות העבודה שלי נמדדת בדברים אחרים : תקשורת, יחסי אנוש, סבלנות, סובלנות, גמישות, גמישות בלוחות הזמנים, גמישות לשגעונות של הלקוחות. 

תקשורת, יחסי אנוש, סבלנות, סובלנות, גמישות, גמישות בלוחות הזמנים, גמישות לשגעונות של הלקוחות -זה מה שצריך לחפש אצל מעצבת 

הם שואלים אותי מה הסגנון שלי ואני עונה להם שזה לא רלונטי וגם שאין לי ממש סגנון ( הרי את המושג "הסגנון הנונשאלנטי" אני המצאתי ואני גם לוקחת עליו זכויות יוצרים אז שאף אחד לא יתחיל איתי) 

והיום? היום כשהסברתי את זה למישהי שבאמת רוצה שאעצב לה את הבית אבל לדעתי היא לא ממש יודעת למה, כל כך שמחתי שהגעתי לשלב שאני שלמה עם עצמי ועם הדרך בה בחרתי ואני כל כך שמחה שחרטתי על דגלי לעבוד רק עם אנשים שמאמינים בי ובוטחים בי גם אם לא אספתי עבורם המלצות מלקוחות אחרים. ואני כל כך שמחה שאני מעצבת אחרת. ונעמדתי בצומת וידעתי בדיוק לאן אני פונה. 

ורק לסיום : למרות שאני לא אוספת המלצות ( מה לא אוספת -בטח אוספת -התכוונתי לא חושפת ) הנה כמה שהגיעו אלי לא בגלל שבקשתי, אלא בגלל שאנשים הרגישו צורך : 

"בכלל את עושה שילובים וחיבורים יוצאי דפן שלא רואים הרבה אז יישר כח"

"בכל פעם שאני נתקלת בעיצובים שלך ברשת אני מגיעה לאותה מסקנה, את מוכשרת באופן יוצא דופן ויש לך טעם טוב, הלוואי על הרבה מעצבים!!!
העבודות שלך הן מקור להשראה, שילוב בין ישן לחדש, קו נקי אבל לא מודרני, קצת מיושן אבל במידה, לא עיצוב של "סטים" אחיד, כמו שרואים בעוד אלף אתרים וחנויות.
את לא מנסה להיות פרובאנס או ניו יורק, את פשוט את... "

"כבר המון זמן שאני עוקבת אחר הפוסטים/ בלוג שלך ברשת ופשוט מעריצה את עבודותיך והתהליך כולו"

אההה ועוד סיבה לפוסט הזה היא הכתבה שהתפרסמה היום במאקו ליוינג - לא עלי - אבל אני שם כמעצבת ממליצה -ואמרתי לעצמי 

"WOOW YOU HAVE COME A LONG WAY BABY " 

http://www.mako.co.il/living-architecture/local/Article-dae2f1112ac8441006.htm?sCh=4b0a5d1571675310&pId=1556778138 מאקו

הנה אני מרב שאבא שלה לא הסכים לה ללמוד עיצוב כי עיצוב זה לא מקצוע - הפכה להיות זאת שממליצה לאחרים על עיצוב וזאת מחמאה אדירה עבורי. 

ותודה לכל הלקוחות שלי שעבדו איתי עד כה גם כשלא היה לי אתר או בלוג והאמינו בי ויצאו להם אחלה בתים.

ובצומת הבאה כשאראה שכל הדברים שעומדים לי בשביל החדש נכבשו וקוימו אכתוב שוב פוסט אישי ואספר לכם עליהם.