יום שבת, 14 בינואר 2012

כניסה מוצלחת

אחת הנוסחאות הרווחות  בתכנון הישראלי ב 20 שנה האחרונות היא : ככל שמחיר הנדל"ן עולה, גודל החדרים יורד..

"העלייה ההמונית" היה כינויה של העלייה שהחלה מיד לאחר קום המדינה. עלייה זו הביאה לגידול עצום באוכלוסייה, תוך 18 חודשים הוכפלה האוכלוסייה מ-650,000 ל-1,300,000 תושבים. בתים ודירות נבנו במהירות בכל מקום פנוי, בתי הרכבת המוזנחים שמשום מה נמצאים כמעט בכל כניסה לעיר בישראל הם עדות לבנייה זאת. דירות קטנות, חשוכות, בדרך כלל עם מטבח נפרד (כפי שנהוג באירופה הקרה) ועדיין, למרות מצוקת הדיור, כמעט באף אחת מדירות אלו לא ויתרו על הכניסה, ההול, הפרוזדור, המבואה. כפי שהיה נהוג, בעיקר באירופה הקרה, ליצור את ההפרדה המוחלטת בין החוץ לפנים ולא לתת לקור להיכנס פנימה. 
כיום כאשר כל ס"ר ( סנטימטר מרובע..) שווה זהב. הקבלנים מצאו את נוסחת הקסם, הם מנסים לשכנע אותנו כי מדובר על מגמה עיצובית. אבל אני לא ממש מצליחה להשתכנע שמטבח, פינת אוכל וסלון אליהם אנחנו מתפרצים ישירות מהמעלית ובמקרה הטוב משתרעים על 30 מ"ר + כמה חדרים שכל אחד מהם מגיע בקושי ל 10 מ"ר (כשאחד מהם הוא הממ"ד, שיא היצירה הישראלית, "תקומו כל בוקר לתזכורת הנוראית, אתם חיים במדינה שבכל רגע נתון יכולה להיות נתונה תחת מתקפת טילים במקרה הטוב, או מתקפה כימית במקרה הרע.."). מה שכן, בגלל חוסר תוצמת הלב התכנונית היום, נוצרים פרוזדורים ארוכים צרים וחשוכים אבל זה כבר נושא לפוסט אחר. 

נחזור לענייננו: אני כן מאמינה שאדם הנכנס לבית או דירה צריך הפוגה, אפילו בת כמה שניות על מנת ליצור את המעבר המנטלי והפיסי בין החוץ לפנים. גם בעתות של מצוקת שטח, אני מאמינה שניתן להשיג את ההפוגה הזאת, ולא גם באופן מלאכותי מעט. 
משתפת אתכם בכמה ממקורות ההשראה שאספתי במשך הזמן. תהנו, תאמצו ותיישמו. 





















Blogger Wordpress Gadgets