פוסט תודה לפרוייקט מרתק וללקוחה שהאמינה בי לאורך כל הדרך.
כמה דברים שמעצבות אף פעם לא יספרו לכם.
להיות מעצבת פנים טובה דורש המון בטחון, בטחון שיהיה כל כך גדול עד כדי שגם הלקוח הסקפטי ביותר, החששן ביותר והקונטרול-פריק ביותר יגיד לעצמו "וואלה, אני סומך עליה- יש מצב שהיא יודעת מה היא עושה"
בטחון אמיתי- לא נרכש רק עם הזמן או עם הגניטיקה , הוא נרכש עם הזמן והניסיון והידע והכשרון והלמידה מטעויות והנכונות ללמידה מאנשי מקצוע אחרים והנכונות ללמוד, להקשיב ולהאזין לחששות, מחשבות, דעות וחוסר הסכמות של הלקוחות.
כשאני אומרת היום ללקוחות שלי "אתם תקבלו את הבית שרציתם" או "אני אגשים לכם את הפנטזיה שלכם" אני מתכוונת לזה, מאמינה בזה ויודעת שאני אוכל לבצע את זה, לא אני לא נרקסיסטית ולא נולדתי עם בטחון עצמי של מלכת הכיתה.
כשאנשי המקצוע שלי אומרים לי- "אי אפשר לעשות את זה ככה " או נ"צטרך למצוא תכנון אחר " או "זה לא אפשרי" - אני אומרת להם "לא, אולי נצטרך למצוא פתרון אחר אך התכנון נשאר כמו שהיה" .
לא באופן קלישאי או מיסטי: אני לא משתמשת ולא מרשה לאנשי המקצוע שלי להשתמש במילה בעיה או אי אפשר או לא יכול .תשאלו אותם, הם יספרו לכם...
רגע, רגע,
כל מי שקם כעת עם תקציב של 40K ו40 מ"ר וחושב שאתכנן לו דירת 8 חדרים שירגע , לא לזה אני מתכוונת...
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
כי לא לעיתים קרובות אני כותבת פוסט על תהליכי העבודה של פרוייקט זה או אחר, לכל פרוייקט יש את האתגרים שלו, העצבים שלו, המעצבנים שלו והצינורות התקועים שלו אבל פעם ב...אני עובדת על פרוייקט שמלמד אותי ומקפיץ אותי כמה שלבים קדימה והופך אותי למעצבת טובה יותר.
מי שמכיר מעט את התרבות היפנית יודע כי קיימת בה האמונה כי לא חשוב מה אנו עושים בחיים, גם אם נעשה כל חיינו את אותו הדבר תמיד נוכל להשתפר עוד ועוד כל יום.
הכל התחיל בצורה מושלמת:
הלקוחה שלי יצרה איתי קשר לפני שנה וחצי לערך וסיפרה לי שהיא רוצה לשכור את שרותי, לא בקשה המלצות, לא תיק עבודות, היה לה ברור שזאת אני.
דבר אחד קטן; מדובר בפרוייקט בקיבוץ, לא הרחבה, לא ליד, לא כמעט: יש לי לקוחה פרטית בהחלט רק שהיא חברת קיבוץ.
לא אלאה אתכם ביותר מידי פרטים, אבל כל מי שאי פעם חוה רכישת בית מקבלן או כל מעצבת שעבדה על פרוייקט קבלן -קחו את זה הכפילו את הבירוקרטיה פי 100 ערבבו עם מגדל בבל אחד גדול, ליתר בטחון הוסיפו תיבת נוח בצד על כל צרה שלא תצרה וכנסו לפרוייקט.
למזלי - וכעת אני חוזרת להתחלה -היתה לי לקוחה שסמכה עלי ב 100 אחוז וגיבתה אותי מול כל אנשי הועדות השונות בקיבוץ ובמועצה .
מאחר והפרוייקט כלל גם את הרחבת הבית ב 30 מ"ר -היה זה בעצם פרוייקט אדריכלי לכל דבר,בזכות הלקוחה שלי,משרד האדריכלים הפך לחותמת בלבד -לאחר כמה ניסיונות של השתלטות עויינת... יצאנו לדרך עם התכנית שלי
(OMG בפעם האלף אני אומרת תודה שלמדתי עיצוב ולא אדריכלות ....)
שוב -לא ארחיב בתהליך שעברנו בכל התקופה הזאת, לא יכולתי לעבוד עם אנשי המקצוע שלי, כמעט כל דבר שהחלטנו נתקל בחומה של התנגדויות, שמרנות, דעות שונות, בירוקרטיה וסחבת.
מה עוד שהפרוייקט הוא לא פרוייקט הרחבה ושיפוץ שגרתי אלא כזה שיש בו אלנמטים מיוחדים והוא דורש תמיד הערכות אחרת ומורכבת בהרבה יותר, שרוב אנשי המקצוע גם הטובים ביותר לא מתמודדים איתה.
אני מברכת כל יום על הלקוחה שלי שהיתה מספיק אסרטיבית ויחד עם זאת ידעה להתנהל לפשר להרגיע ביני לבין הרשויות...
מי שמכיר אותי יודע שיש לי פתיל קצר כשאני לא מקבלת את מה שאני רוצה וגרוע מכך כשאני צריכה להסביר את עצמי פעמים ובחיי אלוהים שאני מדברת ברור, במתנה קבלתי לקוחה שהיא ההפך הגמור ממני...לא ממש ההפך הגמור אבל בואו נאמר שהפתיל שלה בהרבה יותר ארוך משלי..
השנה הזאת היתה עבורי שיעור מאלף
בפן המקצועי : למדתי המון, התמודדתי עם המון וצלחתי.
בפן האישי? אני באמת מאמינה שזה היה פרוייקט של לנצח מחר את האני של היום.
גיליתי שאם לקוח לא יוכל לסמוך עלי זה קרב אבוד מראש אבל לקוח שכן סומך עלי? השמיים הם הגבול מבחינת מה שאנחנו יכולים לעשות יחד.
גיליתי שאני יכולה להיות ממש אבל ממש מעצבנת וחסרת סבלנות ( אבל בדרך די חיננית רוב הזמן)
גיליתי שאני מסוגלת להודות בכך...
ואתמול כשבקרתי בפרוייקט יום לאחר המעבר אליו גיליתי שיצא לנו פרוייקט מדהים למרות ובזכות.
כעת : אסור לי לחשוף יותר מידי, כי מגזינים ואתרים לא אוהבים לחשוף פרוייקט לפני שהם מפרסמים אותו, מה עוד שהבית עדיין ממש אבל ממש לא גמור ומה עוד שסיון הצלמת היקרה שלי עסוקה כעת בצילומים בניו-יורק ויון אז אני קטונתי עם האינסטגרם שלי, אבל קבלו כמה הצצות ממש קטנות.
 |
| ככה מתחיל כל פרויקט שלי - חירבושים, סקיצות, מחיקות, תהיות, שרבוטים ואז מגיע הרגע הזה שהכל מסתדר ומתיישב עם מה שצריך רגע ה"מצאתי!" - צילום מתוך גיליון העבודה שלי על הפרוייקט |
כמה דברים שמעצבות אף פעם לא יספרו לכם.
להיות מעצבת פנים טובה דורש המון בטחון, בטחון שיהיה כל כך גדול עד כדי שגם הלקוח הסקפטי ביותר, החששן ביותר והקונטרול-פריק ביותר יגיד לעצמו "וואלה, אני סומך עליה- יש מצב שהיא יודעת מה היא עושה"
 |
| פתאום זה נראה כל כך פשוט - איך הכל מתיישב במסגרת גבולות המגרש הנוקשים, חוקי הממ"ד המעצבנים וכמובן הפרוגרמה המאוד מוקפדת של הלקוחה עם הקונסטרוקציה הקיימת והקונסטרוקציה העתידית שלא תחסל לנו את כל התקמיב. ולא -מה שאתם רואים פה זאת עדיין לא חלוקת הפנים הסופית |
בטחון אמיתי- לא נרכש רק עם הזמן או עם הגניטיקה , הוא נרכש עם הזמן והניסיון והידע והכשרון והלמידה מטעויות והנכונות ללמידה מאנשי מקצוע אחרים והנכונות ללמוד, להקשיב ולהאזין לחששות, מחשבות, דעות וחוסר הסכמות של הלקוחות.
כשאני אומרת היום ללקוחות שלי "אתם תקבלו את הבית שרציתם" או "אני אגשים לכם את הפנטזיה שלכם" אני מתכוונת לזה, מאמינה בזה ויודעת שאני אוכל לבצע את זה, לא אני לא נרקסיסטית ולא נולדתי עם בטחון עצמי של מלכת הכיתה.
כשאנשי המקצוע שלי אומרים לי- "אי אפשר לעשות את זה ככה " או נ"צטרך למצוא תכנון אחר " או "זה לא אפשרי" - אני אומרת להם "לא, אולי נצטרך למצוא פתרון אחר אך התכנון נשאר כמו שהיה" .
לא באופן קלישאי או מיסטי: אני לא משתמשת ולא מרשה לאנשי המקצוע שלי להשתמש במילה בעיה או אי אפשר או לא יכול .תשאלו אותם, הם יספרו לכם...
 |
| בסוף יוצא משהו כזה -אבל זה כבר ממש החלק המשעמם של העבודה ( תוכניות לביצוע) |
כל מי שקם כעת עם תקציב של 40K ו40 מ"ר וחושב שאתכנן לו דירת 8 חדרים שירגע , לא לזה אני מתכוונת...
ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
כי לא לעיתים קרובות אני כותבת פוסט על תהליכי העבודה של פרוייקט זה או אחר, לכל פרוייקט יש את האתגרים שלו, העצבים שלו, המעצבנים שלו והצינורות התקועים שלו אבל פעם ב...אני עובדת על פרוייקט שמלמד אותי ומקפיץ אותי כמה שלבים קדימה והופך אותי למעצבת טובה יותר.
 |
| רק להזכר מה זה היה לפני |
מי שמכיר מעט את התרבות היפנית יודע כי קיימת בה האמונה כי לא חשוב מה אנו עושים בחיים, גם אם נעשה כל חיינו את אותו הדבר תמיד נוכל להשתפר עוד ועוד כל יום.
לנצח מחר את ה"אני" של היום
משפט זה היה המוטו של השחקנית היפנית האגדית מיסורה היבארי ( Misora Hibari).
להבנתי, הוא מסכם בתוכו מספר אמירות:
א. אינני מושלמת.
ב. אני יכולה להשתפר.
ג. השיפור הוא אישי ונמדד יחסית לעצמי.
ד. כל עוד אני במסלול כללי של שיפור, גם אם קטן, אני בכיוון.
אני רוצה לספר לכם על פרוייקט אחד שבמשך הזמן שעבדתי עליו הרגשתי איך כל יום נצחתי את האתמול.
לא רק מקצועית, אלא גם אישית. הכל התחיל בצורה מושלמת:
הלקוחה שלי יצרה איתי קשר לפני שנה וחצי לערך וסיפרה לי שהיא רוצה לשכור את שרותי, לא בקשה המלצות, לא תיק עבודות, היה לה ברור שזאת אני.
דבר אחד קטן; מדובר בפרוייקט בקיבוץ, לא הרחבה, לא ליד, לא כמעט: יש לי לקוחה פרטית בהחלט רק שהיא חברת קיבוץ.
לא אלאה אתכם ביותר מידי פרטים, אבל כל מי שאי פעם חוה רכישת בית מקבלן או כל מעצבת שעבדה על פרוייקט קבלן -קחו את זה הכפילו את הבירוקרטיה פי 100 ערבבו עם מגדל בבל אחד גדול, ליתר בטחון הוסיפו תיבת נוח בצד על כל צרה שלא תצרה וכנסו לפרוייקט.
 |
| התחלנו להרוס |
מאחר והפרוייקט כלל גם את הרחבת הבית ב 30 מ"ר -היה זה בעצם פרוייקט אדריכלי לכל דבר,בזכות הלקוחה שלי,משרד האדריכלים הפך לחותמת בלבד -לאחר כמה ניסיונות של השתלטות עויינת... יצאנו לדרך עם התכנית שלי
(OMG בפעם האלף אני אומרת תודה שלמדתי עיצוב ולא אדריכלות ....)
שוב -לא ארחיב בתהליך שעברנו בכל התקופה הזאת, לא יכולתי לעבוד עם אנשי המקצוע שלי, כמעט כל דבר שהחלטנו נתקל בחומה של התנגדויות, שמרנות, דעות שונות, בירוקרטיה וסחבת.
 |
| חלק מהדברים שישופצו לבית -אני לא סתם נראת מיואשת בצילום -אני חושבת לעצמי באותו רגע "לא מאמינה שאני עושה את זה יש באיקאה אחלה מטבחים" |
מה עוד שהפרוייקט הוא לא פרוייקט הרחבה ושיפוץ שגרתי אלא כזה שיש בו אלנמטים מיוחדים והוא דורש תמיד הערכות אחרת ומורכבת בהרבה יותר, שרוב אנשי המקצוע גם הטובים ביותר לא מתמודדים איתה.
אני מברכת כל יום על הלקוחה שלי שהיתה מספיק אסרטיבית ויחד עם זאת ידעה להתנהל לפשר להרגיע ביני לבין הרשויות...
 |
| ואז התחלנו לבנות את הפנים ואת ההרחבה |
מי שמכיר אותי יודע שיש לי פתיל קצר כשאני לא מקבלת את מה שאני רוצה וגרוע מכך כשאני צריכה להסביר את עצמי פעמים ובחיי אלוהים שאני מדברת ברור, במתנה קבלתי לקוחה שהיא ההפך הגמור ממני...לא ממש ההפך הגמור אבל בואו נאמר שהפתיל שלה בהרבה יותר ארוך משלי..
השנה הזאת היתה עבורי שיעור מאלף
בפן המקצועי : למדתי המון, התמודדתי עם המון וצלחתי.
 |
| ולאט לאט (לאט) מתחיל לקבל צורה וכבר בוחרים צבע לפרופילים |
בפן האישי? אני באמת מאמינה שזה היה פרוייקט של לנצח מחר את האני של היום.
גיליתי שאם לקוח לא יוכל לסמוך עלי זה קרב אבוד מראש אבל לקוח שכן סומך עלי? השמיים הם הגבול מבחינת מה שאנחנו יכולים לעשות יחד.
גיליתי שאני יכולה להיות ממש אבל ממש מעצבנת וחסרת סבלנות ( אבל בדרך די חיננית רוב הזמן)
גיליתי שאני מסוגלת להודות בכך...
ואתמול כשבקרתי בפרוייקט יום לאחר המעבר אליו גיליתי שיצא לנו פרוייקט מדהים למרות ובזכות.
כעת : אסור לי לחשוף יותר מידי, כי מגזינים ואתרים לא אוהבים לחשוף פרוייקט לפני שהם מפרסמים אותו, מה עוד שהבית עדיין ממש אבל ממש לא גמור ומה עוד שסיון הצלמת היקרה שלי עסוקה כעת בצילומים בניו-יורק ויון אז אני קטונתי עם האינסטגרם שלי, אבל קבלו כמה הצצות ממש קטנות.
 |
| היא נראית מאוד תמימה השידה הזאת שהאכילה את כולנו קש |
 |
| שידת הMDF ששבתה אותנו בשנייה הראשונה של קסטיאל AS IS |
 |
| אוסף פרטי של כלי קרמיקה - יוצרת רונית מינסטר |
 |
| גוף תאורה דני מקורי ( יוסי קמחי) שולחן טיק מקורי ( וינטאג'מניה) וכסאות היימס ,לא מקוריים..( אייטמס) |
 |
| ITS ALL ABOUT LOVE דלת מפירוקים שעברה רסטורציה מדויקת |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה