כל מי שראה את הבלוג החדש שלי (יש פה קישור אליו -הוא הולך להיות הארי פוטר של עיצוב הפנים) הבין שאני לקראת שיפוצו של ביתי שלי, זאת לי הפעם השנייה בחיי שאני עושה לביתי. הפעם הראשונה היתה נטולת פחד מהסיבה הפשוטה שזה היה הפרויקט הראשון של חיי...קנינו דירה בערך באותה תקופה שסיימתי את לימודי עיצוב הפנים שלי ( לפני 15 שנה) אני הייתי עם בטן שהלכה ותפחה משבוע לשבוע וכל מה שרציתי זה שביתי בכורתי תולד בבית החדש .( זה לא קרה - אז הבנתי מה זה לוחות זמנים של קבלני שיפוצים) הבית ההוא היה בשכונה דרום תל-אביבית בעלת רחובות קטנים ללא מוצא, הבנינים בה הם בנינים דו-קומתיים ( אנחנו קבלנו את הגינה...) היינו הבית הראשון עם חלונות בלגיים ( אז קליל עדיין לא חשבו על זה) השכנים נורא ריחמו על הזוג העני שאין לו כסף לתריסים מפלסטיק ואלומיניום וצריך להסתפק בברזל ירוק ומכוער...
אני הייתי מאושרת, והבת שלי השתכשכה בבריכת הגומי על הדשא שטופח במקום החנייה הפרטית שהיתה בחצר ( שכונה בתל-אביב בלי בעיות חנייה!!!!) אני חייבת לפשפש בתמונות ולנסות לעלות קצת תמונות מהדירה (מי חשב אז על אתר אינטרנט????)
השנים עברו, הילדים שלי גדלו במושב ובקיבוץ ולא בתל-אביב, הדירה נמכרה ( במשך השנים אנשים היו מוכנים לשלם הרבה כסף על הפרופיל הבלגי המקורי הזה..)ואני הפכתי לאשת פרברים.
וכעת זה קורה בפעם השנייה. מה השתנה? הכל : אינטרנט, טכנולוגיות, אוטוקאד, גרניטפורצלן, מיכלי הדחה נסתרים, קוריאן, אבן, פרופיל בלגי של קליל, פרקט תלת-שכבתי. לא אלאה אתכם. אני רק יכולה לומר לכם שבמשך השנים , חיי המעצב הופכים להיות מורכבים יותר, בעיקר בגלל החשיפה של הלקוח למקורות מידע. זה כמו אצל הרופא...אתה מגיע אל הרופא ומספר לו מה יש לך מפני שקראת את זה באינטרנט...לקוחות שלי מספרים לי ש...אריח סיני הוא גרוע, שמבריק זה לא פרקטי,שחברה מסויימת טובה יותר מאחרת, שהם רוצים ראש גשם 50 ס"מ רדיוס עם 30 מתזים, שאבן מתפוררת, שפרקט זה לא פרקטי כי....חבר שלהם שבנה אמר להם.
רוב האנשים מפחדים מריצופים, אז חברה תרגעו! התבוננו בצילומים , ברור שלא בחרתי ריצופים שיגרתיים, ועדיין תראו כמה לא מגביל, כמה לא צועק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה