הוואבי סאבי שלי - קבלה

ביום שישי האחרון ביקרתי עם לקוחות שלי בבית בבנייה שתוכנן על ידי בעליו, אדריכל מוזיאונים, חלק גדול מהעבודה בבית בוצעה על ידי הבעלים, כולל יציקת מדרגות בטון מרחפות. המארח שלנו טען שהוא לא שלם עם התוצאה מאחר והבטון לא התערבב כשורה ויצר דוגמא שלא השביעה את רצונו, " אני מאוד אוהבת את התוצאה" לחשתי ללקוחה שלי. "ברור, זה הוואבי סאבי שאת מדברת עליו" לחשה לי בחזרה.

איזה מין קסם יש לגרמי המדרגות האלו שהזמן עשה בהם את שלו -צולם בסיצילה 

 הבית הראשון אותו תכננתי היה ביתי שלי לפני 17 שנה. בית קרקע בדרום תל-אביב. היינו זוג צעיר עם מעות קצובות. רצפנו את הבית בבלטות ( כן בלטות ככה מתאים להם -לא אריחים) מאבן חברון שסופקה לנו על ידי ספק אבן חברוני, חבר של אבי ילדי. "זה לא פרקטי" אמרו כולם "זאת אבן סופגת" טענו כל המבינים. לפני שנתיים מכרתי את הדירה ואבן החברון התיישנה לה בכבוד וקבלה מראה יפה יותר ויותר במשך השנים.

מטבח וואבי סאבי -צולם בביקור בסיצליה באביב האחרון

רציתי חלונות ברזל. קליל של פעם אפילו לא חשבה, עדיין, לייצר את מה שהיא קוראת לו היום פרופיל בלגי. מצאתי נפח שמעולם לא יצר חלונות ברזל ויחד תכננו ויצרנו חלונות ברזל לכל הבית. החלונות גם הם עומדים עד היום במבחן הזמן.

בביקור האחרון שלי באיטליה -צלמתי המון רצפות לא מושלמות 

בדירה בא אני מתגוררת כיום ישנן מדרגות המובילות אל הגג -מדרגות מוזיאקה מפוספסות באבנים שחורות " אלו מדרגות את הולכת להתקין במקום הכיעור הזה?" שאלו אותי כולם ואני חשבתי לי שאולי משהו לא בסדר שאני כל כך אוהבת אותן, מדרגות מוזיאקה בנות 20 שנה שפה ושם מחוררות בגלל אבן שברחה לה.

כולם היו בטוחים שראשית אני אהרוס את המדרגות שלי 

בתחילת דרכי כמעצבת ,גם כשעשיתי לביתי, חשתי תמיד שאני לא עומדת בתחרות השלמות אליה שאפו הקולגות שלי, אבל הייתי כל כך בטוחה בעשייה שלי, לעיתים הפתעתי את עצמי כשעמדתי מול לקוח ואמרתי לו " זה יצא מדהים -תסמוך עלי" ובאמת ידעתי שזה יצא מדהים וזה באמת יצא מדהים. היכולת לנבא כיצד שילוב של חומרים, צבעים ומרקמים ישתלב , בשלמות ,בסופו של תהליך היא כנראה אחד מכשרונותי המפצה ,לעיתים, על חוסר הסבלנות שלי לשבת מול המחשב ולהוציא הדמיות שנראות כמו צילום המציאות...

כשהייתי צריכה לטייח את הגג שלי -לא אהבתי שום טיח מוכן -הקבלן הטייח ואנכי רקחנו טיח חדש מחול, צבע ובטון ( האמת ? עדיין מושלם מידי עבורי)

 אז מהו וואבי סאבי עבורי? ולמה הוא כל כך קוסם לי ?
עבורי וואבי סאבי הוא בראש ובראשונה קבלה, ומהי קבלה עבורי? קבלה היא ההבנה כי דבר אינו מושלם, ברגע שאנו מבינים ומסכימים כי בעולמנו יהיו דברים לא מושלמים אנחנו הופכים בעצם לאנשים רגועים יותר שלווים יותר ואם יש או אין אלוהים או ישות אחרת שם למעלה -נראה לי שזה בעצם מה שהיה רוצה, כי בסופו של דבר כך גם אנחנו נבראנו : גוף האדם, נפש האדם, שכלנו ומוחנו ורגשותנו לעולם אינם מושלמים וכשאנו לומדים לקבל את עצמנו ואת האנשים סביבנו ככאלו אנחנו בעצם מודים כי אנחנו יכולים לאהוב גם את הבלתי מושלם.
אז כיצד אנחנו יצורים בלתי מושלמים שכמונו יכולים לא לקבל דבר אחר רק בגלל שאין הוא מושלם? בעיקר אם הוא חפץ?

אימא שלי יוצרת כלי חימר שאני כל כך אוהבת -רק בגלל שהם לא מושלמים 

ואחרי הקבלה וההשלמה כי אין דבר מושלם בעולמנו הלא מושלם, הוואבי סאבי עבורי הוא תהליך, אני מאמינה שעל מנת לאהוב משהו עלינו לעבור איתו תהליך. בצעירותי, כשעדיין הייתי סטודנטית לעיצוב, עסקתי לפרנסתי, בשיפוץ רהיטים ישנים ובעיצוב תכשיטים חדשים. המגע היומיומי עם חומרים גרם לי אושר, גם החומר שהשתנה לי בידיים  גרם לי את התחושה שאני שותפה לתהליך שהחומר עובר, בין אם לקחת חומר גלם ולהפכו למשהו חדש ובין אם לקחת מוצר שכבר עבר כל כך הרבה בחייו ולעזור לו להמשיך את חייו.

כשביקשתי מהרצף שלי לקחת משאריות האריח היקר הזה של MUTINA לחתוך אותן בגסות, לא להקפיד על פוגות ישרות ולא לנקות את הרובה הוא כמעט פיטר אותי..

תהליך נקשר אצלי גם לתכנון, יש סיבה שאני נחשבת היום למעצבת שעוסקת בעיקר בתכנון ושיפוץ דירות ישנות. נכון, קיים אתגר גם בתכנון ועיצוב דירות חדשות. אבל עבורי החוויה של לפתוח בפעם הראשונה תכנית צהובה ומתפוררת ( ממש לא כדימוי מאטפורי) כשהספרות של השרטט כבר דהויות ובלתי ניתנות לזיהוי , עבורי זאת התחלה של תהליך וואבי סאבי אמיתי.

ידית דלת חדר השינה - לא נגעתי בה -זה מה שהזמן עשה לה ב 70 שנה האחרונות מין הסתם 

הכי קל בעולם זה להרוס את כל הקירות ולבנות את הבית מחדש, אבל מעבר לחסכון התקציבי חשוב לי להשאיר כמה שיותר את התכנון המקורי ולסגל אותו לדרישות ולפרוגרמה של הדיירים החדשים בבית, עבורי תכנון שכזה גם משמר, גם חוסך, גם ירוק, גם ממחזר וגם מאתגר. בישראל הצעירה קל לנו בהנף פטיש להרוס קירות ובתים שלמים, אבל עבורי מספיק כואב לראות בנינים רבי קומות מוקמים על שדות התות באזור שלי ואני מנסה לתרום את חלקי הצנוע בשימור.

את הקרש הזה מצאתי AS IS הוא היה כבר צבוע -אני הוספתי רק את שבלונת האותיות ( וכן הייתי צריכה להתחנן בפני הבת שלי שתסכים לתלות אותו מעל המיטה שלה)

וואבי סאבי עבורי הוא גם כבוד לחומרים, ישן כחדש, טבעי כמלאכותי, מעשה ידי אדם או מעשה ידי מכונה. אני תמיד אשתדל לא להסתיר את החומר, לא ליפות אותו מעבר לתוצר שהוא, לא לגנדר אותו. אני מעדיפה עץ בצבעו הטבעי: אם אלון נולד בגוון מסויים למה לגוון אותו בגוון טיק למשל? רוצים עץ בגוון טיק? קחו טיק. אפילו העץ "הפשוט" ביותר אורן או בוק: תנו לו את הכבוד הראוי לו כפי שהטבע נתן לו. אם אתם לא אוהבים את מראה בוק זה כבר עניין אחר ועניין של העדפות. קורת ברזל המותקנת כתמיכה קונסטרוקטיבית? לא חייבים להסתיר אותה, אני מנסה להתאים את הסביבה אליה ולא להפך. אלומיניום? בביתי שלי הפרופיל שבחרתי לחלונות הוא גוון האלומניום כפי שהוא. נורת חשמל? יכולה להיות יפה גם ללא גוף תאורה המסתיר אותה. כמובן שהכל במגבלות החלל בו נמצאים החומרים והעיצוב הנמצא באותו חלל, אבל בשביל זה יש מעצבת ,להטיל את הגבולות.

תריס ישן שנועד לחיים חדשים - במחסן האהוב עלי -וינטאג'מניה

ואחרון חביב : ללכת עם התחושות. אני אדם עם אינטואציות מאוד חזקות ומפותחות, לעיתים קרובות הן שולטות ונכונות יותר מאשר ההגיון והשכל הישר. למדתי לקבל את התכונה הזאת כתכונה נכונה וטובה וחיובית. עברו הימים בהם הרגשתי צורך להצטדק עליהן. הפכתי אותן לכוח ולחוזקה וללא ספק האינטואציות שלי משרתות באופן מוצלח ביותר את המקצוע שלי - עוד הרבה לפני שהכרתי את תורת הוואבי סאבי פעלתי על פי שלושת עקרונותיה  :  דבר אינו נשאר לעד, דבר אינו מסתיים לעולם ודבר אינו מושלם .
דבר אינו נשאר לעד: אני לא מפחדת מחומרים שהזמן פועל עליהם או אפילו מכלה אותם.
דבר אינו מסתיים : אני אוהבת תהליך שמתחיל ולא מסתיים בין אם בפעולת הטבע או בין אם בתכנון ועיצוב של בני תמותה.
דבר אינו מושלם: נו באמת, הנה אני הדוגמא הכי טובה שלי.

האריחים האלו -הם אריחי בטון בני יותר ממאה שנה ואם הם שרדו עד היום אין סיבה שלא יזכו לעדנה מחודשת 

וזאת אני מחפשת וואבי סאבי בעין המצלמה