בישראל, לדעתי,יותר מהרבה מקומות בעולם, סוגיית העונות היא מאוד קריטית.
אנשים בארץ נחלקים לאוהבי חורף שונאי קייץ ואלו ההפוכים להם ( אני שייכת לראשונים)
במדינה שאין בה הרבה אביב או סתיו אנו נאלצים להסתפק ב2 עונות בלבד.
אני חושבת שסוגיית העונות במדינה שלנו, היא מעבר לגשם או שמש, היא מדברת על תרבויות שונות, צבעים שונים, טיפוסים שונים, דינמיקות שונות.
בואו נודה : אנחנו מדינה קטנה שתקועה בשפיץ קטן בין שתי יבשות שהן לא אירופה או אמריקה. אנחנו גרים במקום הזה שקוראים לו מזרח תיכון שהוא שם כל כך לא רומנטי או שרמנטי ( אלא אם אתה שוחר שלום על ספינת המרמרה) .
ואני כעת מודה על אמת אחת שלי : אני אוהבת את החורף ולמה? כי בחורף האור מחמיא יותר למדינה המכוערת שלנו, למדרכות מלאות כתמי המסטיקים ובדלי הסיגריות, לכבישי האספלט שטופי כתמי שמן והמהמורות .
בחורף הצהוב של הקוצים הופך לירוק, האפור של האבק הופך לחום של רגבים רטובים, החום של העצים הערומים הופך לירוק של צמרות והכל מתרכך עם הפילטר המדהים של השמיים.
אז יש לי כמה חודשים להתענג על האור הזה שלא עושה לי שורף בעיניים.
וכל חורף כשהאור משתנה אני נזכרת בשיעורי תולדות האומנות אצל אליעזר פרנקל, נזכרת בעליית האומנים לישראל החל משנות ה -20 ומדמיינת לי אותם ממצמצים בעינהם לנוכח האור הבוהק הזה שמקבל את פניהם, כל מה שלמדו וחונכו עליו באקדמיות הארופאיות לא יכול לבוא לידי ביטוי בארץ ישראל של החול, השמש והגמלים.
מעתה אומנים אלו ישתמשו בצבעי שמן נקיים, ישיר מהשפופרת, צבעים עזים, בהירים, צבעים לוקליים, על גבי משטחים גדולים.
הם ישתמשו בקוי מתאר מודגשים, באור רב, המציג את הארץ השופעת באור וחום. הדמויות והאובייקטים לעיתים קרובות בקדמת התמונה.
הסגנון יהפך להיות פרימיטיביסטי, מה שנובע מהגדרת האומנים את עצמם כראשוניים, (פרימיטיבי נתפס כראשוני ולא מפגר), הקשר לאדמה יצר זיקה למאפיינים פרימיטיביסטים. מקורות השפעה מגוונים ביניהם: האמנות הנאיבית ובעיקר רוסו, הפרימיטיביסטים, הציור המצרי, אכספרסיוניסטים- בנטייה לעיוות , הקוביזם, הפוביזם.
 |
| באור של חורף |
 |
| הכל נראה |
 |
| יותר יפה |
 |
| אפילו אזדרכת בשלכת |
אנשים בארץ נחלקים לאוהבי חורף שונאי קייץ ואלו ההפוכים להם ( אני שייכת לראשונים)
במדינה שאין בה הרבה אביב או סתיו אנו נאלצים להסתפק ב2 עונות בלבד.
אני חושבת שסוגיית העונות במדינה שלנו, היא מעבר לגשם או שמש, היא מדברת על תרבויות שונות, צבעים שונים, טיפוסים שונים, דינמיקות שונות.
 |
| מצאתי מטע אבוקדו |
 |
| והייתי חייבת לפלח -אבל רק 2 |
 |
| ובדרך חזרה היו לי 2 אבוקדואים בכיסים |
בואו נודה : אנחנו מדינה קטנה שתקועה בשפיץ קטן בין שתי יבשות שהן לא אירופה או אמריקה. אנחנו גרים במקום הזה שקוראים לו מזרח תיכון שהוא שם כל כך לא רומנטי או שרמנטי ( אלא אם אתה שוחר שלום על ספינת המרמרה) .
ואני כעת מודה על אמת אחת שלי : אני אוהבת את החורף ולמה? כי בחורף האור מחמיא יותר למדינה המכוערת שלנו, למדרכות מלאות כתמי המסטיקים ובדלי הסיגריות, לכבישי האספלט שטופי כתמי שמן והמהמורות .
בחורף הצהוב של הקוצים הופך לירוק, האפור של האבק הופך לחום של רגבים רטובים, החום של העצים הערומים הופך לירוק של צמרות והכל מתרכך עם הפילטר המדהים של השמיים.
אז יש לי כמה חודשים להתענג על האור הזה שלא עושה לי שורף בעיניים.
 |
| גוטמן -מנוחת צהריים |
וכל חורף כשהאור משתנה אני נזכרת בשיעורי תולדות האומנות אצל אליעזר פרנקל, נזכרת בעליית האומנים לישראל החל משנות ה -20 ומדמיינת לי אותם ממצמצים בעינהם לנוכח האור הבוהק הזה שמקבל את פניהם, כל מה שלמדו וחונכו עליו באקדמיות הארופאיות לא יכול לבוא לידי ביטוי בארץ ישראל של החול, השמש והגמלים.
 |
| ראובן רובין - תל אביב |
מעתה אומנים אלו ישתמשו בצבעי שמן נקיים, ישיר מהשפופרת, צבעים עזים, בהירים, צבעים לוקליים, על גבי משטחים גדולים.
הם ישתמשו בקוי מתאר מודגשים, באור רב, המציג את הארץ השופעת באור וחום. הדמויות והאובייקטים לעיתים קרובות בקדמת התמונה.
 |
| פנחס ליטבינובסקי - ערבי עם פרח |
הסגנון יהפך להיות פרימיטיביסטי, מה שנובע מהגדרת האומנים את עצמם כראשוניים, (פרימיטיבי נתפס כראשוני ולא מפגר), הקשר לאדמה יצר זיקה למאפיינים פרימיטיביסטים. מקורות השפעה מגוונים ביניהם: האמנות הנאיבית ובעיקר רוסו, הפרימיטיביסטים, הציור המצרי, אכספרסיוניסטים- בנטייה לעיוות , הקוביזם, הפוביזם.
 |
| "הנוף שלנו חם ובו אור חזק. השמיים שלנו אפורים בקיץ למרות שחושבים שהם כחולים. אור השמש להוט חותך וחריף, הוא יוצר קו וכתם חזק ומסנוור, הצייר יליד הארץ יצטרך להתמודד עם כל הנתונים האלה. תהליך זה, אני מאמינה, יבוא." (דבריה של ציונה תג’ר במלאת לה שמונים) |
 |
| מנחם שמי |
 |
| פלדי |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה