יום ראשון, 20 במאי 2012

המציאות שלי

מי שמכיר אותי - יודע : אני אוהבת וינטאג', אוהבת דברים וחפצים שיש להם סיפור. שהם חוו דברים. היום רוצה לשתף אתכם דווקא בחנות קטנטונת שמסתתרת לה ברחוב הראשי של העיר שבה אני גרה.
"ביגודית" של ויצ"ו.
בכל עיר ישנה חבורה ששולטת בחנויות של ויצ"ו. כל פעם שאני נכנסת לחנות, אני נזכרת בסדרה "סופרנו" 
. חחחח... טוני בדמותה של אישה מבוגרת (  כל כך לא PC להגיד זקנה) במבטא דרון אמריקני כבד, שגם 50 שנות מגורים בארץ לא מצליחות למחוק. 
אז זהו -השליטה בעיר שלי נתונה בידי המאפייה הדרום אמריקאית של האזרחים הוותיקים או יותר נכון האזרחיות הוותיקות . הן שולטות ביד רמה ברכוש החנות. והן אלו שיחליטו האם החפץ יימכר ב 2 שקלים או 10 שקלים. למזלי! הן אוהבת אותי. בפעם האחרונה שהגעתי הייתה שם חיילת חדשה בשורת המאפייה שניסתה למכור לי מזלג ב 3 שקלים. היא ננזפה קשות על ידי הסנדקית האחראית במקום. אין לי מושג מה נאמר לה בספרדית השוטפת, אבל אני מאוד מקווה שהיא לא מצאה את עצמה בגוש בטון באחד ממקורות הירקון הקרובים אלינו.


ציפה רקומה עבודת יד -70X80 ס"מ


סט צלחות 4 קטנות ואחת גדולה 




סדין שנגזר ל 8 חתיכות והפך למגבות 

מדהים מדהים

תיק רפייה ב 2 שקלים

עוד אחת לאוסף הצלחות שלי

תנו לי צלחות פרחוניות 

קנקן חלב 

מציאה אמתית  ב 2 שקל 

Blogger Wordpress Gadgets