יום שבת, 1 בפברואר 2014

שבת של נוסטלגיה וגעגוע

היום, יום שבת גררתי את בני היקר והצעיר ליריד "ימי בינימינה". אני גרה מרחק 5 דקות נסיעה ממשק 77 של מושב בצרה, Literally ( איך מתרגמים את המילה הזאת לעברית?? פשוטו? נשמע בהרבה פחות טוב ) ומעולם עדיין לא הייתי ביריד, פשוט לא הטיפוס של הסתובביות שבתיות במקומות שמוכרים בהם דברים, לטעמי שבת אמורה להיות מוקדשת למנוחה. מאז שהילדים שלי עברו את גיל 12 -אני גם יכולה ליישם את זה.







אבל התחשק לי לצאת מהבית וממש לא קרץ לי היום לשחות בבריכה של יום שבת ( כן, עוד מקום הומה אנשים ).
אז גררתי את בן זקוני (מנצלת את מעט הזמן שעוד נותר לי שלהסתובב עם אימא זאת לא הפאדיחה של החיים)





אהבתי את המקום. אמנם לא רכשתי כלום, אבל לא בגלל של רציתי, אלא בגלל שרציתי שם המון דברים, בעיקר רציתי שם המון דברים שאני לא כל כך צריכה כרגע (או בעשור הקרוב) 





אהבתי את המקום כי יש בו את האוירה שעדיין לא מצאתי בארץ עד כה, של הירידים הקבועים בשווקי העולם, לונדון, פריס ובעיקר ניו יורק. 






המכירה במקום מקורה וקצת אפלולי ( מתאים לי פוטופובית שכמוני) הדוכנים מאורגנים להפליא, לא צפוף שם, אנשים עוברים בניחותא מדוכן לדוכן, באמת נעים. אהבתי את דוכני הכלים, הקריסטלים שם מדהימים ביופיים, גם כלי הבית הישראלים של שנות ה 40 וה 50 חוגגים שם. מזכרות צבא למנהן ( "לסבא יהודה יש המון כאלו" -לחש לי בני שמעולם לא הכיר את הסבא הזה. "נכון"-לחשתי לו בחזרה " כי סבא לחם בכל המלחמות ") 





בחוץ יש מעט דוכני אוכל, שוב, נעים, לא צפוף, לא בדקתי אכות אבל כן יכולה לומר שהלימונדה והקובה שהבן שלי אכל בפנים היו נוראיים. 


ואז לא רצינו לחזור הביתה, אז נסענו קצת לשאוף אויר חורפי ביום שמש.




מטע פאקנים זה הנוף הכי יפה שיש בארץ - האינסטגרם שלי 



והגענו ל..בית העלמין של מושב בני ציון, באמת שאין לי נטיות מורבידיות ואם הייתי מטיילת עם הבת שלי, אפשר היה, אולי, לחשוד באיזה חיפוש זומבים, אבל אני אוהבת לטייל בבתי עלמין של ישובים קטנים, להמציא סיפורים לדמיין איך היה, לחשוב איך זה קרה. אני ממש לא מדור ההמלצות -מה לעשות בימי שבתוזאת ממש לא המלצה להתחיל לצבוא על בתי עלמין- קחו בחשבון.




במשך  כל הזמן הזה הרדיו היה על "גלי צה"ל" תוכנית של יואב קוטנר, הופעות של זמרים שונים בארץ מלפני ווואו 30-40 שנה. טוב, אני לא כל כך זקנה... אבל קוטנר השמיע שרים מההופעה של פול סיימון בארץ ולאונרד כהן, אז פעם אחרי מלחמת ששת הימים, ועוד אחת אחרי מלחמת יום כיפור. ספרתי לבן שלי שכהייתי בגילו הייתי מתרגמת שירים של כהן וסימון מאנגלית לעברית ( חפשתי את המחברת, מבטיחה לפרסם באחד הפוסטים הבאים)
"למה?" הוא שאל. שבעצם במילים אחרות זה היה "גוגל טרנסלייט..שמעת עליהם..?דא ? " 



1983- אני כל כך מבוגרת???

כי ככה למדתי את האנגלית שלי ספרתי לו, שעות על שעות עם מילון אוקספורד אנגלית עברית -הוציאו 2 מחברות עבות כרס של שירים מתורגמים. 




חיפשתי את המחברות והצילומים מההופעות האלו אבל כרגע מצאתי רק את זה. גם מספיק נוסטלגי. ( גילוי נאות, בהופעה של סימון וגרפונקל, סבא שלי ! היה חבר קרוב של מי שעשה את הקייטרניג בכל הופעות הפרק הגדולות, והנל סידר לי עבודה , לעבוד לא ממש עבדתי אבל לעמוד על הבמה בהופעה ולהתגנב לקרוונים של פול סימון וארט גרפונקל ולהסניף את הבגדים המזיעים שלהם כן עשיתי... OMG הייתי אולי בת 15 ותרו לי. 


את לאונרד כהן ראיתי ב"צוותא" לאונרד כהן !! בצוותא !!! כן . 


הייתי בליינית בימים ההם 



אשמח לתגובות, שאלות, פרגונים ומילה טובה - מרב
Blogger Wordpress Gadgets